כדי לדעת איזה יין לבחור לאיזה אירוע, איזה יין נחשב טוב יותר ואיזה פחות, יש כמה עקרונות שצריך להכיר ולבצע את הבחירה שלנו על פיהם: ההתאמה בין סוגי יינות אדומים ולבנים לסוגים השונים של האוכל המוגש, אמצעי לזיהוי יין טוב מול יין ממוצע.
דבר נוסף הוא התאמת היין לסוג האירוע - בליל הסדר אין מה לשבור את הראש על סוג השמפניה אלא על יין אדום טוב, ולעשות אירוע יוקרה ללא שמפניה לעומת זאת, יחשב ממש פספוס. אז הנה כמה טיפים חשובים ששווה לזכור, בתכנון הארוחה או האירוע הבאים שלכם.
למה חשוב כל כך לדעת לבחור יין? לא מספיק להכיר את השם?
גם אם טעמתם פעם יין קברנה סוביניון, למשל, שהיה לכם ממש טעים, אין שום ערובה לכך שכל בקבוק של קברנה סוביניון יהיה לכם טעים ומוצלח באותה מידה. לכן, כדי לדעת אם יין הוא איכותי, גם אם הוא מסדרת יינות שאתם מכירים, אתם יכולים – וצריכים לעשות מספר בדיקות.
חלקן, אין מה לעשות, מתבצעות רק אחרי שתפתחו את הבקבוק. שלב ראשון של בחינת הבקבוק מתבצע עוד בחנות. החזיקו את הבקבוק בידיכם, והטו אותו מעט הצידה. יין אדום צריך להיות אדום בגוונים שונים, בהתאם לזן הענבים ממנו הופק. אם האדום נוטה לחום,
היין כבר עבר חמצון, ולא כדאי לרכוש אותו (ואם הוא עמד אצלכם בבית, זרקו אותו). ביין לבן שעבר זמנו אתם רואים צבע צהוב שנוטה לכתום. בשלב השני בדקו את סמיכות היין. ביינות כבדים יותר, אתם תראו רמת סמיכות גבוהה של היין. לא צריך להיות אנין טעם או בעל ניסיון, אתם יכולים לראות בעצמכם אם אתם רואים מבעד ליין או לא. בהירות או סמיכות לא מעידים על קלקול, אלא על קלילות היין. אם אתם מחפשים יין קליל קחו את היין שבעדו אתם רואים את היד שמחזיקה את הבקבוק. אם אתם מעוניינים דווקא ביין כבד יותר, קחו את היין הסמיך יותר.
שלבי בדיקת היין – לאחר פתיחת הבקבוק
פעם נהגו לתת לבקבוק יין לנשום. אם מישהו מבקש זאת מכם, הסבירו לו שכיום לא מפיקים יינות בשיטה שמערבבת חומרים כימיים שצריך לנדף בפתיחת הבקבוק, ולכן אין צורך לתת ליין לנשום. למרות זאת, בהחלט ניתן להעניק ליין חצי דקה להתמזג עם החמצן, ולהתאזן.
לאחר מכן, יש לרחרח את היין. לכל יין יש ריח שונה בהתאם לאדמה בה גדלו הענבים שלו. אותו סוג יין בדיוק יכול להניב ריחות שונים בתכלית, אם אחד גדל בקליפורניה והשני בצ'ילי. בשלב השני מוזגים מעט מהיין אל תוך כוס ומתבוננים בו בתשומת לב. האם יש בו משקעים? שימו לב שמשקעים לא מעידים בהכרח על יין מקולקל, אבל עליכם לתת להם לשקוע לתחתית הכוס לפני שאתם לוגמים מהיין.
בשלב השלישי לוגמים מעט מהיין, ובודקים באמצעות הלשון מה "הגוף" שלו. האם הוא קליל או כבד, האם הוא מתקתק או יבש, מה רמת העפיצות שלו – כלומר היובש שחשים בפה לאחר לגימת היין. ככל שהיובש גבוה יותר, כך היין חזק יותר ובעל יותר אחוזי אלכוהול.
כל הבדיקות של השלב השלישי לא מעידים על איכות היין אלא על הטעמתו לסעודה שאותה אנו מתכננים לאכול, ולכן כשאתם מזמינים יין במסעדה ומקבלים לגימה לצורך בדיקה, שימו לב האם היין המוגש לכם אכן מתאים למנות שהוזמנו. שילוב נכון ומדויק של יין עם אוכל מדויקים יוצרים בפה ובלב קרנבל.
איך יודעים להתאים את היין לאוכל?
פעם היתה הקפדה יתרה על התאמת היין לארוחה. היום הכל קליל יותר, ואיש לא יפקח עליכם עיניים תוהות אם תזמינו סטייק טוב ולידו יין לבן. יחד עם זאת, יש סיבה מדוע אוכל בשרי כבד הולך עם יין אדום ואוכל קליל, חלבי או דגים ופרות ים מלווה ביין לבן. הסיבה היא שביין אדום יש עפיצות גבוהה יותר מאשר ביין לבן, ותחושת היובש הזו מתאזנת באופן הרמוני מושלם עם העסיסיות של הבשר, במיוחד אם הוא מלווה ברוטב כבד. דגים ופירות ים לעומת זאת נהנים מההקפצה החמצמצה שמותיר בפה היין הלבן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו