פשע נתפס לעיתים קרובות כמעשה מחושב – גניבה למען כסף, הונאה למען כוח, או אלימות לשם נקמה. אך לא כל פשע נובע מרווח ממשי. חלקם קורים מתוך דחף רגעי, פעולה אימפולסיבית שמסבה יותר נזק לעבריין מאשר תועלת. השאלה מה מניע בני אדם לפעול כך העסיקה חוקרים במשך עשורים, וכעת מתברר שלמוח, ובעיקר לאזור הקרוי הקורטקס הפרה־פרונטלי, יש תפקיד מרכזי.
מאז ומעולם בני אדם מצאו דרכים לעבור על החוק, לעיתים מתוך חישוב קר, לעיתים מתוך דחף רגעי. חלק מהפשעים ברורים למדי במניעיהם, ובמקרים רבים מדובר בכסף, כוח או נקמה. אך לצד אלו קיימים פשעים שנראים כמעט בלתי נתפסים, כאלה שלא מספקים לעבריין שום תועלת ממשית ואף גורמים לו נזק – משפטי, חברתי או אישי. למה שמישהו יסתכן במאסר בגלל ריב מזדמן בבר, או יתפרץ בזעם על נוסע אחר במטוס? השכל הישר לא מצליח להסביר, אבל המוח – דווקא כן. מתברר כי מאחורי ההתנהגות האימפולסיבית עומדת לא פעם תופעה נוירולוגית מורכבת, שמתרחשת באחד האזורים החשובים ביותר במוח האנושי: הקורטקס הפרה־פרונטלי.
כשאין רווח – רק דחף
מעשי ונדליזם, אלימות במועדונים או התקפי זעם בדרכים – אלו אינם מספקים לעבריין כסף או כוח, אלא מסתיימים לרוב בתביעה או מאסר. מדובר בפשעים ללא "תמורה", שבהם הכוח המניע הוא אימפולס טהור ולא חישוב רציונלי.
הקורטקס הפרה־פרונטלי – מנגנון הבקרה
הקורטקס הפרה־פרונטלי הוא האזור במוח האחראי בין היתר על ויסות התנהגות, שליטה עצמית והיכולת לעכב דחפים. כאשר הוא נפגע, בין אם מתאונה או מטראומה, נפגעת גם היכולת להימנע ממעשים פזיזים. המחקרים מראים כי פגיעה באזורים אלה מעלה את רמות התוקפנות, הרגישות והנטייה לפעולות בלתי צפויות.
לחיות בלי מסננים – מהחיות אל האדם
בעלי חיים חסרי ניאו־קורטקס מתנהגים בעיקר מתוך דחפים: נחשים תוקפים כל תנועה, תנינים מגיבים באגרסיביות לכל חדירה לשטחם. בבני אדם, המוח המפותח אמור לבלום תגובות כאלה. אולם במצבי לחץ, כשהמוח נכנס למצב "הלחם או ברח", אספקת הדם לאזורים הגבוהים במוח מצטמצמת – והבקרה נחלשת. התוצאה: התפרצויות אימפולסיביות.
הדוגמאות ההיסטוריות – מגנרלים ועד קרבות
חוקרים מצביעים על מקרים מוכרים: המפקד אמריקאי הנודע במלחמת העולם השנייה הגנרל ג'ורג' פטון, שספג פגיעות ראש חוזרות, נודע בנטייה להתפרצויות זעם ואמירות פוגעניות גם במצבים רשמיים. דוגמה אחרת היא ג'ורג' ארמסטרונג קאסטר, קצין פרשים אמריקאי שנודע כאמיץ אך אימפולסיבי, שנהפך לאימפולסיבי עוד יותר לאחר חבלה בראשו, עד שהחלטותיו הפזיזות הובילו לאסון בקרב ליטל ביגהורן. מקרים אלה ממחישים כיצד פגיעה מוחית עלולה לשבש שיקול דעת ולהעצים התנהגות מסוכנת.
פשע כ"תוצר לוואי" של פגיעה מוחית
הקשר בין פגיעה בקורטקס הפרה־פרונטלי לבין פשיעה הוא מתאם, לא בהכרח סיבה ישירה. אך ההבנה הזו מספקת כלי חשוב לפסיכולוגיה משפטית: היא מאפשרת להבין מדוע חלק מהפשעים נראים חסרי היגיון, וכיצד טראומות פיזיות במוח עשויות להוות גורם סיכון. חשוב להדגיש – ההסבר אינו מצדיק את המעשים, אלא מוסיף רובד להבנתם.
ידע שמשפיע גם על ההווה
בעולם שבו אלימות רגעית ותגובות קיצוניות עלולות להפוך לחדשות היומיות, ההבנה של תפקיד המוח בהתנהגות פלילית פותחת פתח לשאלות חדשות: האם ניתן לזהות סיכונים מוקדם יותר? האם טיפול מתאים יכול להפחית אימפולסיביות מסוכנת? ובעיקר – כיצד נוכל כחברה לשלב בין אחריות אישית להבנה מדעית?
מקור: מאמר באתר Psychology Today, פלטפורמה מובילה בנושאי בריאות נפש, חברה ותרבות, המסביר כי חלק מהתשובות לשאלת האימפולסיביות טמונות בקורטקס הפרה־פרונטלי – האזור במוח האחראי על בקרה עצמית והיכולת לרסן דחפים – אשר פגיעה בו עלולה להגביר התנהגות פלילית חסרת היגיון.
המאמר נכתב בסיוע כלי AI ונערך על ידי עורכת המדור.