אם צפיתם בסדרה הפופולרית התבגרות Adolescence בנטפליקס, סביר להניח שחשבתם פעמיים על הדרך שבה אתם מגדלים את ילדיכם – ובעיקר את הבנים. הסדרה הציגה את תקופת ההתבגרות כתהליך סוער, מורכב ולעיתים מפחיד, והמחישה עד כמה העולם שבו גדלים היום מתבגרים שונה מזה שהכרנו.
הלחצים של דור המסכים
בעידן שבו רשתות חברתיות קובעות זהות ומעמד, לחצים של גבריות רעילה ותחושת הצורך "להוכיח גבריות" הפכו להיות חלק יומיומי מחיי הנערים. לא מעט הורים מודים שהם חוששים מהאפשרות שבנם ייפול קורבן לאידיאולוגיות אנטי-פמיניסטיות או יפתח תחושת זכאות כלפי נשים.
הפסיכולוגית הקלינית ד"ר שפאלי טסברי, מחברת הספר Conscious Parenting (שיצא לאור בשנת 2010), טוענת שהמפתח טמון בהורות מודעת – גישה שמדגישה את המודעות העצמית של ההורים ואת יכולתם להיות נוכחים ותומכים בילדיהם.
למה מודעות רגשית חשובה כל כך?
הימים שבהם הסתפקנו בלגדל בנים "חזקים" או "מצליחים" בלבד עברו. כיום ברור שהישרדות אמיתית בעולם המודרני דורשת כישורי מודעות עצמית, חמלה ויכולת להיות בקשר אמיתי עם הרגשות. קיים קשר ישיר בין מודעות רגשית בגיל ההתבגרות לבין מערכות יחסים בריאות, הצלחה בלימודים ואפילו בריאות נפשית בעתיד.
המסכים הפכו לחלק מרכזי מחיי הנערים, אך הם גם מציפים רגשות לא מעובדים, מעודדים השוואות בלתי נגמרות ומחזקים מסרים של גבריות רעילה. ללא מודעות רגשית, בני נוער עלולים לאבד ביטחון וקשרים אמיתיים. מודעות רגשית מספקת להם כלים להבין רגשות, להתמודד עם לחץ ולהישאר מחוברים לעצמם.
בין נטפליקס למציאות
הסדרה התבגרות הדגישה לא רק את הקושי של נערים לבטא רגשות, אלא גם את הפערים במשפחה כאשר ההורים אינם מחוברים למה שבאמת קורה בחיי ילדיהם. לטענת ד"ר שפאלי, בדיוק במצבים כאלה בנים עלולים להיות חשופים להשפעות שליליות של גבריות רעילה, במיוחד כשהם מחפשים הכוונה וזהות.
האיומים התרבותיים שבדלת האחורית
לצד תחושת הזכאות המדוברת, התרבות עדיין מכתיבה לנערים להסתיר פגיעות, מה שעלול להוביל להתנהגות כוחנית, קושי בקשרים זוגיים ותלות בהישגים כדי להרגיש בעלי ערך. מחקר שנערך באוניברסיטת הרווארד (The Mask of Masculinity, 2020) מצביע על כך שגברים צעירים שחונכו להדחיק רגשות נוטים יותר לפתח דיכאון, חרדה והתנהגויות אגרסיביות.
מה תוכלו לעשות כבר עכשיו
ד"ר שפאלי ממליצה על חמישה צעדים פשוטים שכל הורה יכול להתחיל בהם:
להקשיב מבלי לתקן – לא כל שיחה דורשת פתרון; לפעמים הילד רק זקוק לאוזן קשבת.
לתת שמות לרגשות – לסייע להם לזהות ולהביע מה הם מרגישים בפועל.
לשמש מודל לפגיעות – לשתף גם בחולשות שלכם, כדי להראות שזה אנושי.
לאתגר את סיפור ה"תהיה חזק" – להחליף אותו במסר של אמפתיה וחמלה.
קשר לפני תיקון – החיבור האישי הוא הבסיס לכל שיח חינוכי.
לדבר על מיניות באופן אמיתי
השיח על מיניות חייב להיות מתמשך ואמיתי – כזה שמתמקד לא רק במכניקה אלא בעיקר בכבוד הדדי, הסכמה, גבולות ויכולת להרגיש נוח עם הגוף והזהות. שיחות פתוחות ומתמשכות על מיניות מקטינות משמעותית התנהגויות מיניות מסוכנות בקרב נערים.
בסופו של דבר, ההורות של העשור השלישי למאה ה-21 מחייבת אותנו לחשוב אחרת. לא עוד סיסמאות של "גבריות חזקה" אלא חינוך לבני אדם שלמים – שיודעים להרגיש, לכבד ולהיות נוכחים באמת.
המאמר נכתב בסיוע כלי AI ונערך על ידי עורכת המדור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו