"פשוט ככה" או פשוט ככה מאכזב?

כמעט שלושה עשורים אחרי שכבשה את המסכים, "סקס והעיר הגדולה" חזרה בגלגול חדש – "And Just Like That" – והצליחה לעורר ויכוח ציבורי לא פחות עוצמתי מהמקור. אך הפעם, לצד מעריצים שממשיכים לצפות בנאמנות, צמח קהל לא קטן של "צופי שנאה" ששמחו – אנשים שממשיכים לעקוב אחרי כל פרק, לא בגלל האהבה לסדרה, אלא כדי לנתח, למתוח ביקורת ולעיתים פשוט להתרעם על כל החלטה תסריטאית – ושמחו לשמוע על ביטולה לאחר רק 3 עונות. 

אחרי הכל, מחשבים מתרסקים, אנשים מתים, מערכות יחסים מתפרקות. הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות הוא לנשום ולעשות ריסטארט. קארי והניידים שלה

בין נוסטלגיה לחדשנות – מה היה שם במקור

הסדרה המקורית, ששודרה בין השנים 1998 ל־2004, התבססה על ספרה של קנדס בושנל (1996) והופקה על ידי דארן סטאר ומייקל פטריק קינג. היא הביאה למסך ארבע דמויות נשיות שונות בתכלית: קארי, מירנדה, שארלוט וסמנתה – כל אחת מייצגת גישה אחרת לחיים, לזוגיות ולעולם העבודה. לפי נתוני Nielsen Media Research (2004), פרק הסיום של העונה השישית משך למעלה מ־10 מיליון צופים בארצות הברית, והסדרה זכתה בשבעה פרסי אמי ושמונה גלובוס הזהב.

כפי שצוין ב־The Hollywood Reporter (כתבתה של לילי פורד, 2025), כוח המשיכה של "סקס והעיר הגדולה" נבע מהשילוב בין כתיבה חדה, דמויות עמוקות ועולם אורבני מפתה. הסדרה לא פחדה לגעת בנושאים שנחשבו אז נועזים – מיניות, הפלות, מחלות מין, גירושים ובגידות – ובכך פרצה גבולות טלוויזיוניים שהיוו השראה להפקות רבות אחריה.

מה השתבש ב"And Just Like That"

עם חזרתה של הסדרה, צופים רבים הופתעו לגלות שדמויות הליבה השתנו באופן מהותי. מירנדה, שבעבר הייתה עו"ד חדת לשון ובעלת נוכחות אסרטיבית, הוצגה כדמות מבולבלת ולעיתים ילדותית. שארלוט, שהייתה דמות עם עומק אישי ואהבה לאמנות, מתפקדת בעיקר כעקרת בית המתרכזת בגידול הילדים ובניהול הבית, ומנגד גם פיתחה תכונות פרוגרסיביות מפתיעות שלא ברור מהיכן הגיעו. קארי הכריזמטית, עכשיו גם אמידה, הפכה למופנמת ופרטית יותר, רחוקה מהדמות העירונית החצופה שנלחמה על עצמאותה והתמודדה יום יום עם יוקר המחייה הניו-יורקי. היעדרה של סמנתה שנבע ממחלוקות מאחורי הקלעים בינה לבין שרה ג'סיקה פרקר – יצר חלל ניכר. לפי פרופ' רוברט תומפסון, חוקר טלוויזיה מאוניברסיטת סירקוז ("Why Fans Keep Watching Shows They Hate", 2022), שינוי דמות מרכזית או הוצאתה מסדרה בעלת קהל נאמן עלול לערער את האיזון הסיפורי ולגרום לצופים לחוש אובדן רגשי. במקרה הזה, הקהל איבד את הדמות ששימשה "קלף הפרא" בעלילה – זו שאיזנה בין הרומנטית, הריאליסטית וחיית המסיבות. 

סטיב, במקור דמות חמה, אנושית ואהובה – ברמן עם חוש הומור, לב גדול ויכולת להיות עוגן רגשי למירנדה, למרות פערים מעמדיים והשקפות שונות. יחסיו עם מירנדה עברו עליות ומורדות, אבל בסופו של דבר הם הפכו לזוג יציב והורים לילד. בסדרת ההמשך, סטיב מוצג כאדם מבוגר ומעט מגושם, עם ירידה חדה בשמיעה ונטייה להיות "הצד הפסיבי" במערכת היחסים. בעונה הראשונה הוא כמעט לא מקבל קווי עלילה משמעותיים, ורוב הופעותיו נוגעות בעיקר לרקע לעלילה של מירנדה – כולל עזיבתה עקב התאהבות באישה.  

תרבות "צופי השנאה" – למה ממשיכים לצפות גם כשלא אוהבים

ברשתות החברתיות, ובעיקר בטיקטוק וברדיט, נוצרה תרבות שלמה של ניתוחים וביקורות חריפות על כל פרק. לפי דיווח ב־The Guardian (2024), "צופי שנאה" נמשכים להמשיך ולצפות לא מתוך אהבה ליצירה אלא מתוך שילוב של סקרנות, נוסטלגיה ותקווה לשיפור. חלקם מצהירים בגלוי שהם לא יכולים להפסיק כי הם עדיין מחכים לרגע שבו הסדרה תחזור לגדולתה הקודמת.

בפועל, הצפייה הזו מחזקת את הרייטינג ומעניקה לסדרה חיי מדף ארוכים, גם כשהביקורת קשה. כך נוצר פרדוקס: סדרה שהקהל טוען שהיא "גרועה" ממשיכה להצליח מבחינה מסחרית, משום שאותם צופים לא מפסיקים לצפות בה.

"אהבתי את קארי". שרה ג'סיקה פרקר על הורדת "פשוט ככה" מהמסך בכתב ערוץ E

מה בכל זאת נשאר מהקסם הישן?

למרות השינויים, חלק מהאלמנטים האהובים נשמרו: האסתטיקה של ניו יורק, האופנה שמזכירה את עבודתה של פטרישיה פילד בסדרה המקורית, והקשרים החברתיים בין הדמויות – גם אם הם שונים בגוון ובטון. בנוסף, דמויות חדשות כמו ליסה טוד וקסלי (ניקול ארי פארקר) וסימה (סריטה צ'ודהורי) מוסיפות עניין, גם אם עלילות המשנה שלהן פחות מפותחות.

התקווה לעתיד – האם עוד אפשר לתקן?

מעריצים ממשיכים לקוות לשינויים חיוביים: שארלוט תחזור לעולם האמנות, מירנדה תשיב לעצמה את הביטחון והחספוס, וקארי תחזור להיות קול נשי חד ועצמאי – אולי אפילו תחזור לכתיבת הטור האגדי שלה. וכמובן, תמיד קיימת הפנטזיה שסמנתה תשוב להשלמת הרביעייה המושלמת, ולפחות לפרק מיוחד.

בסופו של דבר, "And Just Like That" מגלמת את המתח שבין רצון לחדש ולהתאים לעולם משתנה לבין נאמנות למקור שהפך לאייקון תרבותי. עבור חלק מהצופים, היא עדות לכך שגם מותגים אהובים עלולים לאבד כיוון; עבור אחרים, היא הזדמנות להמשיך ללוות דמויות שאי אפשר באמת להיפרד מהן.

מקורות:

The Hollywood Reporter – "How Did ‘And Just Like That’ Become So Divisive?", לילי פורד, 2025. 
Nielsen Media Research – נתוני רייטינג "Sex and the City", 2004. 
Robert Thompson – "Why Fans Keep Watching Shows They Hate", אוניברסיטת סירקוז, 2022. 
The Guardian – "The Rise of Hate-Watching in Modern TV", 2024.

המאמר נכתב בסיוע כלי AI ונערך על ידי עורכת המדור.