הלידה הסתיימה, התינוק בידיים שלכם, וכולם מסביב מחייכים ומברכים. נדמה שכולם מצפים מכם להרגיש עילוי רגשי, לחוש "אהבה ממבט ראשון". אבל מה קורה כשאתם פשוט לא מרגישים כלום? במקום אושר – אתם חשים קהות, ריחוק, או סתם ריקנות. אם זה מוכר לכם – אתם ממש לא לבד.
התרבות הפופולרית – מסדרות ועד פוסטים מרגשים באינסטגרם – מספרת סיפור מאוד מסוים על ההורות: שברגע שהתינוק נולד, אתם אמורים להתאהב בו מיד, להרגיש מחוברים ועטופים באוקסיטוצין, הורמון האהבה. אלא שהמציאות של רבים ורבות נראית אחרת לגמרי.
חוקרים מאוניברסיטת הרווארד מציינים שאף על פי שאוקסיטוצין אכן משתחרר בלידה ובמהלך ההנקה, השפעתו משתנה בין הורים ואינה בהכרח מביאה לתחושת קרבה מיידית Harvard Health Publishing.
זה לא אתם, זה פשוט מורכב יותר
הקשר לתינוק הוא תהליך. מדובר ביצירה של מערכת יחסים חדשה עם אדם חדש – מה שדורש זמן, סבלנות וסביבה תומכת. לפי מאמר שפורסם בפסיכולוגיה טודיי, תחושת קהות כלפי תינוקות נפוצה בהרבה ממה שחושבים: בין 3% ל־22% מהאימהות מדווחות על קושי רגשי להתחבר לתינוק בתקופה שלאחר הלידה. אצל הסובלות מדיכאון אחרי לידה, הנתונים גבוהים עוד יותר.
מה באמת עלול לעכב חיבור רגשי?
אם אתם חווים ריחוק רגשי, ייתכן שמדובר בתגובה טבעית למצבים מאתגרים. בין הגורמים הנפוצים שמעכבים יצירת קשר:
לידה טראומטית, במיוחד כזו שכללה סיבוכים רפואיים או ניתוחים חירום.
שהות בפגייה, שמרחיקה את התינוק מהאם ברגעים הראשונים.
דיכאון או חרדה אחרי לידה, תופעות מוכרות שמתבטאות גם בקשיים רגשיים.
מחסור חמור בשינה, שפוגע ביכולת לווסת רגשות ולהרגיש נוכחות.
קשיים חיצוניים, כמו לחץ כלכלי, בידוד חברתי או שגרה ללא תמיכה.
הבושה והשתיקה – אויבות הקשר
אחת הסיבות המרכזיות לכך שהורים שותקים ולא משתפים בקושי הרגשי היא תחושת אשמה עמוקה. "איך זה שכולם סביבי נמסים מרוב אהבה, ואני לא מרגישה כלום?" – שאלה כואבת שמביאה לרוב לתחושת כישלון.
אבל חשוב לדעת: זו לא אשמתכם. זו לא עדות לכך שאתם הורים לא טובים. התחושות האלו הן סימפטום – לא פגם באישיות. בדיוק כפי שלא תאשימו אדם ששבר את ידו – אל תאשימו את עצמכם על קושי רגשי.
צעדים ראשונים לחיבור רגשי מחודש
יש מה לעשות. והשלב הראשון הוא לא למהר לשום מקום.
תנו לעצמכם אישור להרגיש: כל תחושה שמגיעה – גם אם זו קהות – היא חלק מהתהליך.
דברו על זה: שתפו אדם קרוב, רופא/ת נשים או איש מקצוע בטיפול נפשי שמתמחה בתקופת ההיריון והלידה. הכלים הטיפוליים שעומדים לרשותכם רבים, כולל קבוצות תמיכה, פסיכותרפיה והתערבות רפואית. בישראל, ניתן לפנות לשירותי בריאות הנפש בקופות החולים או לעמותות כמו עזרת נשים ו־עמותת חיבוק ראשון.
הפחיתו לחץ: הקשיבו למוזיקה נעימה, לכו לטיול עם העגלה, החזיקו את התינוק במנוחה ללא מטרה מוגדרת. הנוכחות הפשוטה, ללא לחץ – היא שמאפשרת חיבור.
בקשו עזרה פרקטית: מישהו שיעזור בבישול, בכביסה, אפילו רק לשמור על התינוק בזמן שאתם מתקלחים. זה לא מותרות – זה הכרח.
איך הסביבה יכולה לעזור
אם אתם בני משפחה, חברים או מטפלים – יש לכם תפקיד חשוב. הימנעו מהצהרות כמו "את בטח מאושרת עד הגג" והחליפו אותן בשאלות פתוחות:
"איך את מרגישה?", "מה קשה לך בימים האלה?".
אם אתם רופאים או אנשי מקצוע, השתמשו בכלים כמו סולם אדינבורו לזיהוי דיכאון לאחר לידה (EPDS). היו ערים לרמזים שאינם נאמרים במילים.
לא מרגישים אהבה? זה לא אומר שהיא לא תבוא
אהבה הורית אינה תמיד נוצרת ברגע. לפעמים היא נבנית בצעדים קטנים: מבט, מגע, חיוך ראשון. ויש לה נטייה לצמוח גם כשלא ציפינו. גם אם התחלתם את ההורות בתחושת ריחוק – יש סיכוי גבוה שתמצאו את דרככם לחיבור.
אל תוותרו על עצמכם – ואל תחשבו לרגע שזה רק אתם.
המאמר נכתב בסיוע כלי ai ונערך על ידי עורכת המדור.