"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

רחוק מהלב: לא תאמינו כמה שונים הלבבות של בעלי החיים

לחגבים יש צינור במקום לב, הלב של השרימפס נמצא בראש, לתמנונים יש שלושה לבבות ולבעל החיים השנוא על ישראלים אין לב בכלל. קבלו את מצעד הלבבות המוזרים בטבע

,עודכן
0השמעה
הצורה הזו לא תקפה לכל בעלי החיים. צילום: freepk

חוץ מצופי "דוקטור הו", שיודעים של-time-lords יש שני לבבות, אנחנו נוטים לחשוב שלכל בעלי החיים הרב-תאיים יש לב דומה לשלנו, שממוקם במרכז פלג הגוף המרכזי – אבל זה לא נכון. לבבות של יצורים שונים נוטים להיות מגוונים כמעט כמו הצורות הכלליות שלהם. הנה כמה דוגמאות.

חגבים: לב שהוא צינור

החגבים המקפצים בשדות הם דוגמה מעולה לאנטומיה משונה; במקום לב קומפקטי כמו שלנו, לחגב יש מעין "לב צינורי" – שריר ארוך, שמשתרע לאורך הגב ומכונה "אבי העורקים הגבי". הלב הזה פועם כמו משאבה, ודוחף המולימפה (הנוזל המקביל לדם בחסרי חוליות) לרחבי הגוף. מערכת מחזור הדם של החגבים פתוחה. אם אצלנו, הדם זורם בתוך כלי דם סגורים, כמו כבישים מסודרים. אצל השרימפס הלב דוחף את ההמולימפה דרך עורקים קצרים, ואז היא משתחררת לחללים בגוף, ‘שוטפת’ את האיברים ומתפזרת בחופשיות. בסוף, היא חוזרת ללב דרך חורים זעירים שנקראים "אוסטיה".

מה שמרשים בחגבים הוא היכולת שלהם להמשיך לתפקד גם בתנאים קשים. לדוגמה, חגבים מסוימים מסוגלים לשלוט בקצב הזרמת הדם שלהם כדי להתמודד עם טמפרטורות קיצוניות, מה שהופך אותם לשורדים מעולים. וזה לא הכל – לחגבים יש מערכת שמיעה ייחודית, עם "אוזניים" שנמצאות על הבטן או הרגליים, ולא על הראש כמו שאנחנו מצפים.

שרימפס: עולה להם הדם לראש

כאמור, גם לחסילונים שי מערכת מחזור דם פתוחה – ואצלם הלב נמצא בראש, ממש מאחורי העיניים. המיקום הזה נשמע מוזר, אבל יש בו היגיון: הראש-חזה הוא מרכז הפעילות של השרימפס, עם אנטנות, עיניים וחלקי פה, אז הגיוני שהלב יהיה קרוב למקום שבו נדרשת הכי הרבה אנרגיה.

מעבר לכך, השרימפס מסוגל לעשות דברים מדהימים: הוא יכול לשנות צבע כדי להשתלב בסביבה, כמו מעין זיקית ימית, ויש לו ראייה מרשימה שמאפשרת לו לזהות קשת רחבה של צבעים, כולל כאלה שבני אדם לא יכולים לראות.

תמנונים: שלושה לבבות ומוח מפוזר

אם חשבתם שלב בראש זה מוזר, מה תגידו על התמנון, שמגדיל לעשות עם שלושה לבבות? יש לו לב מרכזי, שנקרא הלב המערכתי, שדוחף דם דרך הגוף, ושני לבבות קטנים יותר, שנקראים לבבות הזימים, שמזרימים דם דרך הזימים כדי לאפשר נשימה. המערכת הזו כל כך יעילה, שהיא מאפשרת לתמנון לשרוד בסביבות מאתגרות, כמו מעמקי האוקיינוס שבהם הלחץ גבוה והחמצן מועט.

אבל זה לא הכל – לתמנון יש גם מערכת עצבים מפוזרת, עם "מוחות קטנים" בכל זרוע. זה אומר שכל זרוע יכולה לפעול חלקית באופן עצמאי, מה שמאפשר לתמנון לעשות כמה דברים בו-זמנית, כמו לפתוח צנצנת, לשנות צבע כדי להסוות את עצמו, ולהתחמק מטורף.

היכולת של התמנון לשנות צבע היא כמעט קסומה: הוא משתמש בתאים מיוחדים בעור, שנקראים כרומטופורים, שמתרחבים או מתכווצים כדי ליצור דפוסים מדהימים. תמנונים מסוימים אפילו מחקים את המראה של חיות אחרות, כמו נחשים ימיים, כדי להפחיד אויבים.

מדוזות: חיים בלי לב בכלל

ומההגזמה של שלושה לבבות נעבור לקצה השני – יצור שחי בלי לב בכלל. ליצורים השקופים והמטרידים אין לב, מוח או מערכת מחזור דם מסודרת. במקום זאת, הן מסתמכות על דיפוזיה – תהליך שבו חמצן וחומרים מזינים מחלחלים דרך הגוף הדק והג'לטיני שלהן. הגוף של המדוזה כל כך פשוט, שהוא פשוט לא זקוק למשאבה כמו לב כדי להזרים חומרים.

אבל אל תתבלבלו – המדוזות הן לא יצורים פשוטים; יש להן מערכת עצבים בסיסית שמאפשרת להן לנוע, לחוש את הסביבה ואפילו לצוד טרף עם תאים צורבים. חלק מהמדוזות, כמו מדוזת "הצרעה הימית", נחשבות לחיות בין הקטלניות בעולם, עם ארס שיכול להרוג תוך דקות.

למה הטבע כל כך משונה?

המגוון המדהים הזה מראה כמה הטבע יצירתי כשזה מגיע לפתרונות הישרדות. ליבו של השרימפס נמצא בראש כי זה יעיל עבורו; התמנון זקוק לשלושה לבבות, כי הוא חי בסביבה שדורשת המון אנרגיה; המדוזה מסתדרת בלי לב, כי הגוף שלה כל כך פשוט. כל חיה התפתחה בדרך שמתאימה לסביבה שלה, והתוצאה היא עולם מלא בפתרונות מוזרים, יפים ומפתיעים.

הכתבה נכתבה בעזרת גרוק.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר