מסך מול מסמך: ההיסטוריה חושפת שהנינג’ות לא נראו כפי שחשבנו

כשאנחנו חושבים על נינג'ות, אנחנו מדמיינים לוחמים לבושים בבגדים שחורים המכסים את כל גופם – אך המציאות ההיסטורית שונה לחלוטין מהדימוי הפופולרי הזה שהתקבע בעיקר בשל סרטי קולנוע.

הנינג'ות, הידועים גם כשינובי, פעלו ביפן במשך מאות שנים ועסקו במשימות ריגול, חבלה ולעיתים רחוקות גם בחיסולים. הם פעלו ביפן עד סוף המאה ה-19, אך מקורם המדויק אינו ברור.

אומנות ההסוואה

בניגוד לדימוי הפופולרי, הניג'ות לבשו בעיקר תחפושות שאפשרו להם להתמזג באוכלוסייה. לפי בַּלַאז' סאבּוֹ, חוקר מאוניברסיטת אֶטְווש לוֹראנד בהונגריה, "סיירים שצפו במחנה אויב לבשו לרוב בגדי איכרים או סוחרים פשוטים; מרגלים שחדרו למבצרי האויב נאלצו ללבוש בגדים שעזרו להם להתמזג עם תושבי המבצר".

התלבושת השחורה המפורסמת שמזוהה עם נינג'ות כיום מקורה למעשה בתיאטרון בובות יפני. אֶריק שהאן, מתרגם המתמחה בטקסטים של אמנויות לחימה, מסכים שנינג'ות העדיפו תחפושות: "נינג'ות כנראה לבשו בגדים המתאימים למקום אליו ניסו לחדור – וזה כלל נשיאת חפצים יומיומיים. לבישת בגדים שחורים בוודאי הייתה מושכת תשומת לב לא רצויה".

במקרים בהם נאלצו להשתתף בקרבות, הניג'ות לבשו ככל הנראה שריון פשוט, שאפשר תנועה קלה, כפי שמציין איווַאטה אַקיהירוֹ, ארכיאולוג ואוצר במוזיאון סַאיטאמה להיסטוריה ופולקלור ביפן.

הוראות מספר "השוֹנינקי"

הספר הזה מהמאה ה-17, שנכתב על-ידי נאטוֹרי מסאזוּמי, נינג'ה בעצמו, מספק הוראות מפורטות לגבי התחפושות השונות: "אמנות השינובי כוללת למידת טריקים לשימוש ברגעים קריטיים, כמו היכולת להתחפש לכומר, לנזיר נודד, לאישה או לנערה מההרים, ובחסות הלילה, לבצע ריגול".

מסאזומי המליץ על כובע קש (אמיגאסה) כחלק מהתחפושת: "הודות לאמיגאסה קל להסתיר את פניך ולשנות את פרופיל הגוף שלך. קל מאוד לצפות באנשים מתחת לאמיגאסה". גלימה או מעיל גשם יכולים גם הם לאפשר תצפית והחלפת תחפושות במהירות, לפי הספר.

צבע הבגדים צריך לשקף את הסביבה: "הסביבה יכולה ללבוש מראה מגוון ביותר, ועליך לבחור את הצבע המתאים ביותר כדי להתמזג איתה". מסאזומי המליץ גם לשאת פיסת בד שיכולה לשמש כחגורה, כיסוי ראש או מסכת פנים לפי הצורך.

"התכונן היטב באמצעות תחפושות שונות אלו, בהתאם לנסיבות", כתב מסאזומי. "חיוני להכיר את עצמך, ללמוד את המקום בו אתה שוהה, ולהסתתר שם בלב שקט".

הנינג'ות האמיתיים, אם כן, היו אמני הסוואה מיומנים שהתאימו את לבושם למשימה ולסביבה, רחוק מאוד מהדימוי הפופולרי של לוחמים בשחור שמוכר לנו מתעשיית הסרטים.

הכתבה נכתבה בעזרת קלוד.