"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
“רבע עוף או בורקס?” – בלוויות מרוקאיות התשובה היתה ברורה
ממצאים מראים שבקרב בני האדם שחיו במרוקו לפני 15,000 שנה, חלק חשוב ביותר בטקס הלוויה והקבורה כלל סעודה שהתבססה על עופות מסוימים מאוד שכמעט נכחדו
כרעיים עוף מול בורקס. צילום: פידי באמצעות Midjourney

“רבע עוף או בורקס?” – בלוויות מרוקאיות התשובה היתה ברורה

ממצאים מראים שבקרב בני האדם שחיו במרוקו לפני 15,000 שנה, חלק חשוב ביותר בטקס הלוויה והקבורה כלל סעודה שהתבססה על עופות מסוימים מאוד שכמעט נכחדו

יאיר מורפידי
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

[object Object]

“רבע עוף או בורקס?” – את השאלה הזו שואלים רבקה מיכאלי ויוסי בנאי שוב ושובבמערכון "אשת המהנדס" של חנוך לויןמשנות ה-70 המוקדמות. בחתונה של הקבלן יגישו רבע עוף או בורקס? בברית שעוד תגיע יגישו רבע עוף או בורקס? ובבר-המצוה? וכשהסבא ימות – בלוויה יגישו רבע עוף או בורקס? ובכן, מתברר שעבור בני האדם שחיו במרוקו לפני 15,000 שנה לא היתה בכלל התלבטות – לא רבע. עוף.

https://www.youtube.com/watch?v=5VREJfswzQE

ממצאים ארכיאולוגיים חדשים בצפון מרוקו,שפורסמו בכתב העת "איביס"בחודש שעבר, חושפים טקס קבורה ייחודי מלפני כ-15,000 שנה, שכלל שימוש בציפור גדולה הידועה כתרנגול הבר הגדול. בבית הקברות העתיק ביותר באפריקה, הממוקם במערת טפוראלט במזרח מרוקו (המכונה גם מערת היונים), נמצאו שרידים של התרנגוללים הענקיים שנשחטו ובושלו, ונראה כי אכילתו היתה חלק מטקס הלוויה והקבורה בתרבות עתיקה זו.

תרנגול הבר הגדול הוא ציפור גדולה ומרשימה. הזכרים מגיעים למשקל של כמעט 20 ק”ג, מה שהופך אותם לאחת מהציפורים המעופפות הכבדות ביותר בעולם. בצפון-מערב מרוקו שרדו כ-70 ציפורים כאלו, החיות בשני אזורים קטנים. אף על פי שידוע כי הן שונות מהאוכלוסייה האיברית, היו שאלות רבות לגבי מקורם של תרנגולי בר גדולים אלה. חלק, למשל, הציעו שהם תוספת חדשה יחסית לעולם הציפורים המרוקאי, לאחר שטסו מספרד בתקופות היסטוריות.

אבל עבודתה של ד"ר ג’ואן קופר במערת טפוראלט מראה שלתרנגולי הבר הגדולים יש למעשה היסטוריה ארוכה במדינה. המערה, ששימשה אתר קבורה בתקופת המעבר בין חיים נוודיים לחיים מיושבים, כללה שרידים רבים של תרנגולים כאלה.

"אנו רואים קשר תרבותי חזק עם תרנגול הבר הגדול, כי האנשים לא רק מניחים אותם בקבורות – אלא יש גם עדויות שהם אכלו אותם", אומרת קופר. "אנו מאמינים שזה היה חלק מטקסי הקבורה. נראה שזו הייתה מעין סעודה טקסית, שהיא סוג ספציפי מאוד של אכילה ריטואלית".

כציפור שבנויה לשטחי עשב פתוחים ואדמות חקלאיות, היא זקוקה לשטחים גדולים של אדמה בלתי מופרעת יחסית לחיים ורבייה. עם התפשטות האדם והחקלאות האינטנסיבית, הציפורים נפגעו משמעותית. הן היו פגיעות מאוד להפרעות אנושיות, וגם היוו מטרה לציידים – הן כמקור מזון והן כגביע. ההשפעות המשולבות של פעילויות אנושיות הובילו לירידה מהירה ולהכחדה של אוכלוסיות בחלק ניכר מתחום התפוצה של המין, כאשר יותר ממחצית האוכלוסייה מוגבלת כיום לספרד.

בנוסף לשרידי תרנגולי בר עם סימני חיתוך, נמצאו גולגולות של כבשי בר. אך הימצאותם של שרידי תרנגול הבר בקברים אלה מרמזת על כך שהייתה משמעות תרבותית כלשהי לציפור. זאת משום שלקח לאנשים אלה זמן ומאמץ רב לתפוס ולהכין את בעלי החיים, מה שמרמז שהתנהגות זו לא הייתה רק אכילה שגרתית, אלא סעודה טקסית.

"זוהי התנהגות קהילתית שכוללת מזונות מיוחדים, שאנשים צריכים להתאמץ במיוחד עבורם, ואז נאכלים בהקשר מיוחד כלשהו", מסבירה קופר. "בית הגידול לתרנגול הבר הגדול אינו באמת סוג האזור ההררי סביב המערה שבה נמצאו השרידים – הם היו צריכים לטייל למישורים כדי לתפוס את תרנגולי הבר, לשאת אותם בחזרה למערה, להכין אותם, לבשל אותם ולאכול אותם. ההקשר המיוחד הוא שהם קשורים לקבורות אלה".

קופר וצוות המחקר מקווים שהגילוי של שרידי תרנגולי בר גדולים מהעבר הרחוק כל כך יעזור לעורר פעולה להגנה על ציפורים כאלו ששרדו במרוקו עד היום. כאוכלוסייה בסכנת הכחדה חמורה, הן זקוקות לעזרה כדי למנוע את הכחדתן באפריקה.

הכתבה נכתבה ברובה ע"י קלוד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...