מה הקשר בין פלסטלינה, שלגון וניקולה טסלה? ההמצאות המקריות ששינו את העולם

חידושים היסטוריים אינם תמיד תוצאה של תכנון וביצוע קפדניים; לפעמים, התגליות המשנות ביותר קורות לגמרי במקרה. מתרופות מצילות חיים ועד חטיפים אהובים, למקריות היה תפקיד מפתיע בהתקדמות האנושית. הנה כמה דוגמאות לתגליות שאף אחד לא ניסה לגלות, ובכל זאת אנחנו מאוד, מאוד שמחים על גילוין.

מעולה, עובש!

אחד המקרים המפורסמים של תגלית מקרית הוא פריצת הדרך של אלכסנדר פלמינג ב-1928 עם הפניצילין. כשחזר מחופשה, הוא הבחין בעובש המזהם את אחת מצלחות הפטרי שלו, המלאות בחיידקי סְטַפילוֹקוֹקוּס. במקום להשליך אותה, הוא הבחין שהעובש (פניציליום נוטאטום) יצר סביבו אזור נקי מחיידקים. תצפית מקרית זו הובילה בסופו של דבר לפיתוח האנטיביוטיקה, שהצילה, וממשיכה להציל, מיליוני חיים ברחבי העולם.

תגלית אחרת בתחום הרפואה היא ויאגרה, שנבדקה במקור כטיפול לתעוקת חזה ויתר לחץ דם. כאשר נבדקים גברים דיווחו על תופעת לוואי בלתי צפויה, החוקרים שינו את המיקוד שלהם, ויצרו אחת התרופות המסחריות המצליחות ביותר בהיסטוריה למטרה שונה לחלוטין מהמיועדת.

כמעט לא צריך להזכיר כאן – אבל נזכיר בכל זאת – שגם אוזמפיק, וויגובי ומנג’ארו הן תרופות שנועדו במקור לסייע לחולי סכרת לנהל את תסמיני המחלה, עד שהתברר שהן גם מדכאות תיאבון, ומקלות על איבוד משקל.

תקלות במטבח שהפכו לקלאסיקות קולינריות

חלק מהמאכלים האהובים עלינו קיימים בזכות תאונות במטבח; ב-1853, השף ג'ורג' קראם הגיב לתלונת לקוח על פרוסות תפוחי אדמה עבות על ידי חיתוכן דקות כמו נייר וטיגונן, והמציא בטעות את הצ'יפס.

הקרטיב נוצר, לפחות לפי האגדה, ב-1905, כאשר פרנק אפרסון בן ה-11 השאיר תערובת של סודה בצורת אבקה, מים ומקל ערבוב על המרפסת שלו במשך הלילה בטמפרטורה שמתחת לקו האפס. למחרת בבוקר, הוא גילה את השלגון הראשון בעולם, שלימים שינה את שמו לפופסיקל (או, בישראל: “פופאייס”/”שלוק”/”איגלו”).

עוגיות שבבי שוקולד נוצרו מתקלה דומה, כאשר לרות ווייקפילד, בעלת מלון טול האוס, אזל השוקולד לאפייה והיא החליפה אותו בחתיכות שבורות של שוקולד מריר, בציפייה שיימסו לחלוטין בתנור. כששמרו על צורתן, נולדה עוגיית השוקולד צ'יפס.

מצבים דביקים

ב-1968, ספנסר סילבר מחברת 3M ניסה לפתח דבק חזק במיוחד, אך במקום זאת יצר דבק חלש במיוחד, שניתן היה לקלף ממשטחים בלי להשאיר שאריות. במשך שנים, ל"כישלון" הזה לא היה שימוש ברור, עד שעמיתו של סילבר, ארט פריי, היה זקוק לדרך שלא תפגע לסמן דפים בספרי התפילה שלו. התוצאה? פתקים דביקים (Post-it Notes), שהפכו לאחד המוצרים המצליחים ביותר של 3M.

"סופר-גלו" (ציאנואקרילטים, או דבק-על) התגלה בטעות על ידי ד"ר הארי קובר במהלך מלחמת העולם השנייה, בזמן חיפוש אחר חומרים ליצירת כוונות רובה מפלסטיק שקוף. תחילה נדחתה ההצעה לשימוש בחומר הזה, בגלל שהיה דביק מדי, אך תכונותיו הדביקות זוהו מאוחר יותר ופותחו למוצר שאנו מכירים היום.

גילויים רדיואקטיביים

וילהלם רנטגן גילה את קרני הרנטגן ב-1895, בזמן שערך ניסויים בקרני קתודה. הוא הבחין באפקט של אור פלואורסצנטי על מסך קרוב עם ציפוי כימי, למרות שהמכשיר שלו היה מוגן והקרניים לא אמורות היו לצאת ממנו. תצפית מקרית זו חוללה מהפכה בדימות (imaging) הרפואי והעניקה לו את פרס נובל הראשון בפיזיקה. בהתחשב בעובדה שהוא עבד עם היינריך הרץ וניקולה טסלה בכבודם ובעצמם, העובדה שדווקא התגלית שלו זכתה להכרה על פני אלו של שני המדענים האגדיים הללו אומרת הרבה.

באופן דומה, אנרי בקרל גילה את הרדיואקטיביות ב-1896, כאשר אחסן מלחי אורניום במגירה עם לוחות צילום. הוא ציפה ששמש תהיה הכרחית כדי שהאורניום ישפיע על הלוחות, אך מזג אוויר מעונן הפריע לניסוי שלו. בפיתוח הלוחות שלא נחשפו, הוא היה המום לגלות שהאורניום יצר תמונות ברורות ללא אור כלל, וחשף את תופעת הרדיואקטיביות.

מתאונות מעבדה למוצרי יסוד

תנור המיקרוגל נוצר כאשר המהנדס פרסי ספנסר עבד עם מכ"ם ב-1945, והבחין שחפיסת שוקולד בכיסו נמסה מהקרינה של המכ”ם. הוא ערך ניסויים עם פופקורן וביצים, והבין שאנרגיית מיקרוגל יכולה לבשל מזון במהירות.

אפילו פלסטלינה הייתה טעות מוצלחת; במקור היא פותחה על ידי חברת Kutol Products כחומר ניקוי להסרת פיח מקירות, אך הבצק הלא רעיל הוסב לשימוש כתרכובת לעיצוב לילדים כאשר החברה עמדה בפני פשיטת רגל, לאחר ששיטות חימום חדשות גרמו לכך שעל קירות בתים לא היה יותר פיח שדרש ניקוי.

לנסות ולגלות

מה שהמצאות מקריות אלו מלמדות אותנו הוא הערך של סקרנות, תצפית, ופתיחות לתוצאות בלתי צפויות. רבות מהתגליות הללו היו עלולות להיות מוחמצות אילו מגליהן היו פחות מתעלמים מהן בניסיון להמשיך לחקור את הכיוון האחר שבו היו ממוקדים עד לגילויים המקריים. כפי שאמר לואי פסטר, "המזל מעדיף את התודעה המוכנה לקראתו" – כלומר, מי שנמצא בהיכון לגלות דברים חדשים, גם כאלה שלא ציפה להם, סביר להניח שיגלה משהו.