בעולם שבו סמארטפונים מצפצפים, מכוניות צופרות ופרסומות צועקות (באמת! למקרה שלא ידעתם, ערוצי הטלוויזיה מגבירים בכוונה תחילה את עוצמת הקול בהפסקות הפרסומות), השתיקה הפכה למצרך נדיר. פעם היא הייתה חלק טבעי מהחיים; היום, אנשים משלמים הון כדי למצוא אותה בסדנאות ויפאסנה או אתרי נופש מבודדים. מדוע השתיקה כל כך חשובה לבריאות הנפשית שלנו, ומה קורה כשאנחנו מאבדים אותה?
השתיקה היא יותר מאשר היעדר רעש – היא מצב שבו המוח יכול לעבד מחשבות, להירגע ולמצוא בהירות. מחקר מאוניברסיטת קולומביה הראה ש-20 דקות של שתיקה ביום מפחיתות רמות קורטיזול, הורמון הלחץ, ב-30%, ומשפרות את הריכוז ב-25%. מאז ימי האדם הצייד-לקט, המוח לא נועד לעבד רעש מתמיד, אלא לעבור בין פרקי זמן של קולות לכאלה של דממה כמעט מוחלטת. בלי שתיקה, אנחנו נכנסים לעומס קוגניטיבי שפוגע בבריאות.
אבל השתיקה נמצאת באינפלציה רצינית בעולם המודרני; לפי דו"ח של ארגון הבריאות העולמי, רמות הרעש בערים גדולות עלו ב-15% בעשור האחרון, ויותר ממיליארד אנשים חשופים לרעש ברמות שפוגעות בשמיעה ובשינה. בסביבה כזו, השתיקה הפכה לסמל סטטוס: אתרי "חופשות שקט" (אין לנו דרך אחרת לתרגם "silent retreat”), כמו מרכזי ויפאסנה או מנזרים, מדווחים על עלייה של 40% בהרשמות מאז 2020.
גם התרבות משחקת תפקיד. בעידן הרשתות החברתיות, יש לחץ מתמיד למלא את השקט – בשיחות, בפוסטים, בסרטונים. מחקר מאוניברסיטת סטנפורד מצא ש-60% מהאנשים חשים אי-נוחות כשהם נמצאים בשתיקה של יותר מ-10 שניות בשיחה. ההתמודדות עם המחשבות של עצמנו היא כישור שאיבדנו לגמרי.
אבל יש תקווה. ערים כמו אמסטרדם וסינגפור החלו ליישם "אזורי שקט" – פארקים ורחובות עם הגבלות רעש – שבהם התושבים מדווחים על שיפור במצב הרוח. בבתי ספר ביפן, "שיעורי שתיקה" מלמדים ילדים להעריך רגעים שקטים, מה שהוביל לירידה של 15% בהתפרצויות כעס. הדבר מעורר תקווה בכך שנוכל ללמוד מחדש איך להפסיק לדבר ליותר מרגע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו