מרי הראשונה לא רק ירשה את כס המלוכה של אנגליה - היא תפסה אותו בנחישות חסרת תקדים מאלו שניסו למנוע ממנה להשיגו. עלייתה לשלטון כ"צעד נועז להדהים" שנעשה עם סיכויי הצלחה מועטים. אולם, למרות שנכנסה ללונדון בתשואות רמות, דורות של סטודנטים יכירו אותה רק בכינוי "מרי המדממת", עריצה קתולית שהוקעה כאחת הדמויות האלימות בהיסטוריה האנגלית.
ילדות בצל האב הבלתי צפוי 👶
מרי נולדה ב-18 בפברואר 1516, והייתה אכזבה גדולה להוריה, הנרי השמיני וקתרין מאראגון, קיוו לו. שלא כמו מספר ילדים אחרים שנולדו לפניה למלך ולרעייתו, היא שרדה את הינקות וגדלה לעיני הציבור כנסיכה אהובה – לפחות עד שנות העשרה שלה, כאשר אביה התאהב באן בוליין. מי שהפכה להיות רעייתו השנייה של המלך, הייתה למעשה גם מי שעמדה מאחורי הניתוק של אנגליה מהכנסייה הקתולית, אימוץ הרפורמה הפרוטסטנטית וביטול נישואי הוריה של מרי.
מרי, שהוכרזה כבלתי חוקית, נאלצה להיפרד מתואר "נסיכה" לטובת ר' "ליידי". אך כל ימיה היא סירבה להכיר בתקפות הגירושין של הוריה או במעמד אביה כראש הכנסייה האנגלית. היא נותרה קתולית אדוקה שלא עירערה בסמכותו האפפיור ושמרה אמונים לספרד, מולדתה של אימה.
נאמנותה של מרי הצעירה לספרד, מולדתה של אימה קתרין מאראגון, הייתה חלק מרכזי בזהותה עוד מילדותה המוקדמת. בשנותיה הראשונות, טרם הקרע הגדול שחולל אביה, היא ספגה את המורשת הספרדית דרך חינוכה הקפדני בידי אימה ומורים ספרדיים שליוו אותה. היא למדה את השפה הספרדית בשטף, אימצה מנהגים ספרדיים-קתוליים, והתחנכה בהשקפת עולם שראתה את ספרד כמעצמה קתולית מובילה. גם כאשר הנרי השמיני החל להתרחק מאימה, מרי נותרה נאמנה למורשת הספרדית שלה ולקשרים המשפחתיים עם בית המלוכה הספרדי, עד כדי כך שהשגריר הספרדי שימש עבורה כדמות אב בתקופות הקשות, והיה זה אליו שפנתה בבקשת עצה ותמיכה בשעותיה הקשות ביותר.
קשריה של מרי עם ספרד ועם הכנסיה הקתולית יצרו מתחים בינה לבין אביה, ורק ב-1536, לאחר הוצאתה להורג של אן ונישואיו של הנרי לג'יין סימור (שהיה לה סנטימנט קתולי), הסכימה מרי לתנאי אביה ההפכפך, חתמה על מסמך נאמנות לאביה כראש הכנסיה באנגליה.
המאבק על הכתר 👑
לאחר שהתקבלה חזרה לחצר, היא שרדה את ארבע אימהות חורגות נוספות – ג'יין סימור, אן מקליווס, קתרין הווארד וקתרין פאר, רק כדי לראות את אחיה הצעיר למחצה, אדוארד השישי (בנה של ג'יין סימור שמתה זמן קצר לאחר לידתו), עולה לכס המלוכה ב-1547 כרפורמטור פרוטסטנטי, מאמץ עמדה שהייתה מנוגדת לקתוליות הלהוטה שלה.
כאשר אדוארד מת שש שנים מאוחר יותר, ב-1553, הוא הוריש את הכתר לבת דודה פרוטסטנטית, ג'יין גריי, והדיר את כל מי שהיו הבאים בתור בירושה: מרי ואחותה הצעירה למחצה, אליזבת, בתה של אן בוליין. למרות שמרי יכלה לבקש מקלט אצל קרובי משפחתה בספרד, היא בחרה להישאר באנגליה ולהילחם על מה שהיה שלה כדין מבחינתה. היא גייסה תמיכה מאצילים קתולים ברחבי המדינה וצעדה על לונדון. מרי ואליזבת רכבו ללב הבירה האנגלית זו לצד זו, אחת כמלכה והשנייה כמלכה בהמתנה.
שלטון של חמש שנים ואתגרים רבים 📜
במהלך חמש שנות שלטונה, מרי התמודדה עם האתגרים הרבים הקשורים למעמדה כמלכה האנגלית הראשונה שזכתה בכתר לא כאשת מלך. היא העדיפה את הדת, ויישמה רפורמות והגבלות שמטרתן הייתה להחזיר את עליונות הכנסייה הקתולית באנגליה. באופן שנוי במחלוקת ביותר, היא הורתה לשרוף כ-280 פרוטסטנטים על המוקד ככופרים – עובדה שמאוחר יותר תקבע את תדמיתה כ"מרי המדממת".
המלכה גם קבעה תקדימים והניחה את היסודות ליוזמות שיפותחו על ידי הבאה בתור לכס האנגלי, אליזבת. בין היתר, רפורמה פיננסית והרחבת הצי. אך מרי נכשלה במילוי החובה החשובה ביותר של כל מונרך: העמדת יורש.
בעלה של מרי היה פיליפ השני, מלך ספרד. השניים נישאו בשנת 1554, בנישואים פוליטיים שנועדו לחזק את הברית בין אנגליה לספרד הקתולית. פיליפ הפך ל"מלך משותף" (King Consort) של אנגליה, אך לא קיבל סמכויות שלטון בפועל באנגליה. הנישואים לא היו פופולריים בקרב העם האנגלי, והרקע הדתי (שניהם קתולים) עורר התנגדות רבה, במיוחד בתקופה של מתיחות דתית באנגליה. למרי ופיליפ לא נולדו ילדים, מה שהוביל בסופו של דבר לעלייתה של אחותה למחצה, אליזבת הראשונה, לשלטון. ב-1558, זמן קצר לפני מותה בגיל 42, היא האמינה שהיא מצפה לילד, אך ה"היריון" שלה התגלה כמחלה – סרטן רחם, ציסטות שחלתיות או שפעת. אליזבת תבעה את הכתר.
קתוליות מול פרוטסטנטיות: מאבק על זהות האומה ⚔️
לפני הניתוק של אנגליה מרומא ב-1534, הדת הקתולית שלטה בממלכה במשך מאות שנים. החלטתו של הנרי השמיני להקים את הכנסיה האנגלית הייתה כצפוי שנויה במחלוקת. תחת בנו, אדוארד, הרפורמציה האנגלית הגיעה לקיצוניות חדשה.
לפי לינדה פורטר, מחברת "המיתוס של 'מרי המדממת'", אדוארד "התקדם הרבה יותר מהר והרבה יותר רחוק ממה שרוב האוכלוסייה רצתה... הסיר הרבה ממה שהיה מוכר ושלל מהקהל את מה שרבים מהם ראו כמסתורין והיופי של חווית הפולחן". הפרוטסטנטיות, היא אומרת, הייתה "דתו של מיעוט משכיל", לא דוקטרינה שאומצה באופן אוניברסלי. פורטר והיסטוריונים אחרים מאמינים כי בליבה אנגליה עדיין הייתה מדינה קתולית באופן יסודי כאשר מרי עלתה לכס המלוכה, למרות מאמציו של אדווארד.
המכשול המרכזי: שריפות הכופרים 🔥
קתולית נלהבת בעצמה, מרי לא חסכה בניסיונות להשיב את הכנסייה הישנה. אבל כפי שכותבת ההיסטוריונית אליסון וייר ב"הילדים של הנרי השמיני", יוזמות אלה הפכו שנויות במחלוקת יותר לאחר נישואיה של המלכה לפילפי מספרד, כאשר הן "קושרו בתודעה הציבורית עם השפעה ספרדית". במהלך השנה הראשונה לשלטונה של מרי, פרוטסטנטים בולטים רבים נמלטו לחו"ל, אך אלה שנשארו מאחור – והתמידו בהכרזה פומבית על אמונותיהם – הפכו למטרות לחוקי הכפירה שנשאו עונש אכזרי: שריפה על המוקד.
מותם היה ללא ספק גזר דין מחריד. אבל באנגליה של שושלת טיודור, עונשים דמים היו הנורמה. "הם חיו בעידן אכזרי", אומרת פורטר.
במהלך התקופה המודרנית המוקדמת, קתולים ופרוטסטנטים כאחד האמינו שכפירה הצדיקה את העונש הכבד שהיא נשאה. הקורבן המפורסם ביותר של מרי, הארכיבישוף תומאס קרנמר, התכונן להחיל מדיניות דומה נגד קתולים לפני שהודח על ידי מותו של אדוארד. על פי "משחק המלכות" של גריסטווד: "כופרים עקשנים שסירבו לחזור בהם צריכים למות היה עיקרון כמעט אוניברסלי".
מרי ואליזבת בסרט "אליזבת" (1998)
הדמוניזציה של "מרי המדממת" 👿
אם לומר זאת באופן פשוט, אומרת פורטר, "מרי שרפה פרוטסטנטים, אליזבת ביתרה קתולים. זה לא יפה בשום דרך".
מיתוס "מרי העקובה מדם" מבוסס על אי-הבנה. המלכה הראשונה של אנגליה לא הייתה אישה נקמנית ואלימה, וגם לא אישה אומללה ומוכת אהבה שהייתה מתאימה יותר כנזירה. היא הייתה עקשנית, בלתי גמישה ללא ספק היו לה פגמים, אבל היא הייתה גם תוצר של זמנה.
אם היא הייתה חיה יותר זמן, מרי עשויה הייתה להיות מסוגלת ליישם את הרפורמות הדתיות שהיא כל כך האמינה בהן. כיוון שמרי מתה חמש שנים בלבד לאחר עלייתה לכס המלוכה, אליזבת ירשה את הכתר והציבה את אנגליה על נתיב פרוטסטנטי. במשך מאות השנים, באופן משמעותי ביותר בעקבות "המהפכה המהוללת" של 1688, הפרוטסטנטיות הפכה למרכיב ליבה בזהות הבריטית.
התדמית של מרי, אומרת וודינג, "נבנתה בקפידה רבה לאחר מותה והייתה בעלת אריכות ימים יוצאת דופן בגלל המקום היסודי שזהות פרוטסטנטית תפסה בזהות הבריטית". חוסר הפופולריות המתמשך שלה, אם כן, משקף כישלון בהבנת שלטונה בהקשר הנכון.
מגבלות המגדר: להיות המלכה הראשונה ⚜️
כמלכה הראשונה, מרי התמודדה עם אותו אתגר שחוו שליטות נשים ברחבי היבשת - חוסר אמון ביכולתן של נשים למשול. כפי שסיכמה מרי מהונגריה: "אישה לעולם אינה נחשבת או מכובדת כמו גבר, יהא מעמדה אשר יהא... כל שביכולתה לעשות הוא לשאת באחריות על טעויות שביצעו אחרים."
לוסי וודינג, היסטוריונית מאוניברסיטת אוקספורד, אומרת שתיאורים של מרי נוטים להיות בעלי גוונים מיזוגניים. "היא בו-זמנית מואשמת בהיותה נקמנית ועזה" ו"חסרת חוט שדרה וחלשה", מבוקרת על פעולות כמו הענקת חנינה לאסירים פוליטיים והעברת סמכות לבעלה, פיליפ.
נישואים, הריון מדומה, והכישלון להוליד יורש 👪
פורטר מסבירה שנישואים היו נושא מורכב למלכות, אשר "היו מקוללות אם עשו זאת ומקוללות אם לא". מרי ואליזבת מדגימות את שני צדדי הדילמה הזו.
מרי, שבחרה להינשא לנסיך שעמד בתור לכתר הספרדי במקום לאחד מנתיניה, נמנעה מלהעלות את אחת ממשפחות האצולה של אנגליה מעל האחרות אך עוררה חששות מוויתור על יותר מדי סמכות לאימפריית הבסבורג החזקה בהרבה. בנוסף, כותבת וייר, מרי "הערכת בחסר את הבדלנות והשנאה לזרים של נתיניה, אשר... שמעו סיפורים נוראים על העינויים של האינקוויזיציה [הספרדית] האיומה".
אליזבת, לעומת זאת, מעולם לא נישאה, משחקת ללא הרף משחקי אהבה ופלירטוטים בחצר מלוכתה, דואגת שהכוח יישאר בידיה בלבד. למרות שבסופו של דבר זכתה לתהילה כ"מלכה הבתולה" של אנגליה, החלטתה להישאר רווקה הכעיסה את יועציה.
השמועה מספרת שמרי, שהייתה בת 38 בזמן נישואיה לפיליפ, התאהבה באופן מוחלט בבעלה בן ה-27, אשר מצידו היה אדיש כלפי אשתו המזדקנת (במונחי המאה ה-16). הריון מדומה לא עזר כמובן והוביל ללעג כלפי שני ההורים-לעתיד שלא יהיו, והשאיר את הממלכה מפקפקת ביכולתה של מרי להוליד יורש.
המורשת המעוותת: ג'ון פוקס והזהות הלאומית 📖
בעוד שמגדרה של מרי שיחק תפקיד מכריע בעיצוב תדמיתה, הגורם החשוב ביותר בכוח ההתמדה של הכינוי "מרי העקובה מדם" היה עלייתה של זהות לאומית אנגלית שנבנתה על דחיית הקתוליות. ספר משנת 1563 מאת ג'ון פוקס, הידוע בשם "ספר המרטירים של פוקס", תרם ליצירת זהות פרוטסטנטית זו, ותיאר את העינויים שסבלו גברים ונשים שנשרפו על המוקד בתקופת שלטונה של מרי.
"ספרו של פוקס יעצב את הנרטיב הפופולרי של שלטון מרי ל-450 השנים הבאות", כותבת אנה ווייטלוק ב"מרי טיודור: המלכה הראשונה של אנגליה". "דורות של ילדי בית ספר יגדלו להכיר את המלכה הראשונה של אנגליה רק כ'מרי העקובה מדם', עריצה קתולית".
פורטר טוענת ששריפותיה של מרי עשויות היו להפוך ל"הערת שוליים גרידא להיסטוריה" אלמלא התערבותו של פוקס. ההיסטוריון או.טי. הארגרייב מתאר את הרדיפה כ"חסרת תקדים" ומציע כי היא "הצליחה רק בניכור חלק גדול מהמדינה". בכל מקרה, לאחר עלייתה לכס המלוכה, אליזבת נזהרה שלא לשחזר את המדיניות הדתית של אחותה.
המיתוס מול האמת: ככה בונים דמוניזציה 📊
שורשי המיתוס של "מרי העקובה מדם", כאמור, באי-הבנה. המלכה הראשונה של אנגליה לא הייתה אישה נקמנית ואלימה, וגם לא אישה אומללה ומוכת אהבה שהייתה מתאימה יותר כנזירה.
עם כל פגמיה, מרי - הראשונה שהוכיחה שנשים יכולות למשול באנגליה באופן סמכותי כמו גברים - מחזיקה במקום ייחודי בהיסטוריה הבריטית.
"היא הייתה מונרכית אינטליגנטית, מיומנת פוליטית ונחושה שהוכחה להיות מאוד האישה של עצמה", כותבת ווייטלוק. "מרי הייתה פורצת הדרך של טיודור, חלוצה פוליטית ששלטונה הגדיר מחדש את המלוכה האנגלית".
מרי קבורה בכנסיית ווסטמיניסטר בלונדון יחד עם אחותה למחצה והיורשת שלה לכס המלוכה, אליזבת הראשונה. על קברן המשותף נכתב: "שותפות לממלכה ולקבר, כאן אנו שוכבות, אליזבת ומרי, אחיות, בתקווה לתחיית המתים."
מקורות:
- Porter, L. (2007). The Myth of "Bloody Mary": A Biography of Queen Mary I of England. St. Martin's Press.
- Whitelock, A. (2010). Mary Tudor: England's First Queen. Bloomsbury.
- Richards, J. M. (2008). Mary Tudor. Routledge.
מקורות אלו נמצאו בסיוע ChatGPT.