לא אוכלים כלום? זו לא אשמתכם!

יש לכם ילד שלא מוכן לאכול ירקות, או אוכל רק שניצל ואורז? או אולי אתם כאלה? מחקר חדש מגלה: אין לכם סיבה להאשים את עצמכם – הבררנות באוכל היא בעיקר עניין גנטי. Claude מאכילה אותנו במידע החדש והטעים הזה.

מחקרשפורסם לפני כחודשיים בכתב העת Journal of Child Psychology & Psychiatryמצא שבררנות באוכל אינה "שלב חולף", כפי שחשבו בעבר. החוקרים גילו שהגנים אחראים ל-60% מההבדלים בבררנות אצל פעוטות בני 16 חודשים, ול-74% מהמקרים בקרב ילדים בגילי 3 עד 13.

החוקרים בדקו 2,402 זוגות תאומים – חלקם זהים, החולקים 100% מהגנים, וחלקם לא זהים, החולקים 50% מהגנים. ההבדלים בהרגלי האכילה בין סוגי התאומים אפשרו לחוקרים לקבוע את מידת ההשפעה של גנים לעומת סביבה. ההורים דיווחו על הרגלי האכילה של התאומים בגילי 16 חודשים, 3, 5, 7 ו-13. הממצאים הצביעו על כך ש-60%-84% מהבררנות מוסברת על ידי גורמים גנטיים, ורק כ-25% מהבררנות מושפעת מגורמים סביבתיים.

ד"ר זיינפ נאס, החוקרת הראשית במחקר, מדגישה: "המחקר שלנו מראה שבררנות באוכל אינה בהכרח 'רק שלב', אלא יכולה להיות תכונה מתמשכת".

מה זה אומר להורים?

1. זה לא באשמתכם– בררנות באוכל היא תכונה מולדת במידה רבה. הרגלי האכילה המשפחתיים משפיעים בעיקר בגיל צעיר מאוד.
2. יש מה לעשות- התערבות כגון חשיפה חוזרת למזונות שונים והצעת מגוון פירות וירקות באופן עקבי מועילה, במיוחד בגיל צעיר.
3. השפעות משתנות עם הגיל– בגיל הרך קיימת השפעה משפחתית חזקה, בגיל ההתבגרות השפעת החברים גוברת, וחוויות אישיות משפיעות גם הן יותר עם הגיל.

טיפים מעשיים להתמודדות

• בגיל הרך (עד גיל 3):הציעו מגוון מזונות באופן עקבי, אכלו יחד כמשפחה, אל תכפו אכילה ושמרו על אווירה רגועה בארוחות.
• בגיל הגן והיסודי:שתפו את הילדים בהכנת האוכל, תנו דוגמה אישית, הציבו גבולות ברורים אך גמישים והתמקדו באווירה חיובית סביב האוכל.
• בגיל ההתבגרות:כבדו את העדפות המתבגר, עודדו עצמאות בבחירות תזונתיות, שמרו על דיאלוג פתוח והימנעו מביקורת.