"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אקדמאים מטיפים לנו כל הזמן על גזענות. נחשו איפה הם מצאו עכשיו אפליה גזעית

מחקר חדש בדק את היחס השוויוני של אקדמאים לסטודנטים ממוצאים שונים – וגילה שדיבורים על סובלנות לא באמת מעידים על סובלנות אמתית

,עודכן
0השמעה
כיתת אוניברסיטה מגוונת גזעית. צילום: מערכת feedy באמצעות Midjourney

מחקר מפתיע חושף עדויות לאפליה גזעית באופן שבו מתקבלים סטודנטים פוטנציאליים לתואר שלישי (דוקטורט) באוניברסיטאות היוקרתיות ביותר באוסטרליה, ומערער על התפישה לפיה האקדמיה היא תחום סובלני ומכיל המתנהל לפי הישגים בלבד וחף מדעות קדומות וגזענות. Claude מספרת על המחקר שהפליל את החוקרים.

הצוות, בראשות פרופסור מייגן מקנזי מאוניברסיטת סיימון פרייזר בקנדה ובנג’מין גולדסמית’ מהאוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה, שלח כ-7,000 מיילים זהים לאקדמאים בכירים בשמונה האוניברסיטאות המובילות באוסטרליה. כל המיילים הכילו בקשות זהות להנחיה בלימודים לתואר שלישי, וההבדל היחיד היה שם השולח, שייצג רקעים אתניים שונים.

התוצאות חשפו פער משמעותי בשיעורי התגובה לשמות עם קונוטציות אתניות שונות: מיילים מ"מליסה סמית'" קיבלו תגובות חיוביות (כלומר הסכמה לפגישה או התייעצות) רבות יותר מפניות זהות עם שמות המזוהים עם רקעים אתניים אחרים. כך, למשל, סמית’ הבדויה קיבלה 6% יותר תגובות חיוביות מ"גרייס צ’ן ג’יניאן", 9% יותר מ"עומאר אל-חדאד" ו-12% יותר מ"ראהול קומאר", שהיה השם ה”מקופח” ביותר במחקר. באופן כללי, שמות הנשמעים "לבנים" קיבלו 7% יותר תשובות (בין אם חיוביות או שליליות) ו-9% יותר תשובות חיוביות משמות שאינם נשמעים "לבנים”.

החוקרים טוענים כי הנתונים חושפים מעין מנגנון סינון גזעי שנכנס לפעולה עוד לפני תהליכי הקבלה הרשמיים. הם ציינו כי לפי מחקרים קודמים, 70% מהמשרות האקדמיות הרלוונטיות מוחזקות על ידי גברים ו-84% על ידי לבנים, למרות המגמה העולמית להעלאת הגיוון בתפקידי מפתח.

באופן מעניין, החוקרים ציינו כי שיעורי האפליה-לכאורה נמוכים משמעותית בקרב אקדמאים זוטרים מאשר בקרב הסגל הבכיר. עם זאת, החוקרים מזהירים כי לחברי סגל זוטרים יש בדרך כלל כוח והשפעה מוסדית מוגבלים על החלטות גיוס וקבלה.

המחקר עורר זעם רב, וכ-500 מהפרופסורים שהשתתפו בו ללא ידיעתם שלחו מיילים נזעמים לאוניברסיטת סידני, בה עבדו שני החוקרים בזמן ביצוע המחקר. מקנזי אף קיבלה שיחות טלפון בהן איימו להרוס לה את הקריירה אם תוציא את המחקר לאור. לדבריה, הדבר רק מחזק את טענתה כי האליטה האקדמית הלבנה רוצה לשמור על כוחה מבלי לספוג על כך כל ביקורת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר