שיא עולם שנוי במחלוקת ניפץ מיתוס של רוכבי אופניים

לפני מספר שנים נקבע שיא חדש ב"אוורסטינג" – מושג שאותו נסביר בפסקה הבאה. עד מהרה התעוררו שאלות לגבי תקפותו של השיא הזה, שכן הוא הושג לכאורה בזכות יתרון לא הוגן. כעת הופרכה השפעתו של היתרון הזה, ויחד איתה אחד המיתוסים הוותיקים בכל הנוגע לרכיבה על אופניים. נעזרנו ב-Claude כדי לרכוב כל הדרך אל האמת.

בעולם רכיבת האופניים, "אוורסטינג" מתייחס לאתגר שבו רוכב נוסע במעלה ומורד אותו הר שוב ושוב, עד שסך הגובה שרכב בעלייה מגיע לגובהו של הר האוורסט – 8,848 מטר. השיא הנוכחי בענף נתקל ברוח נגדית – תרתי משמע – בטענה שהרוכב שקבע אותו נהנה מרוח גבית חזקה יחסית של 20 קמ"ש בזמן העליות.

פרופסור מרטין ביר מאוניברסיטת מזרח קרוליינה חקר את הנושא, והגיע לממצאים מפתיעים. לדבריו, מבחינה פיזיקלית, רכיבת אופניים אינה כמו ריצה; ברכיבה, התנועה חלקה יותר ויעילה יותר מאשר בריצה, והמאמץ הוא נגד כוח הכבידה והחיכוך עם הקרקע בלבד, ולא נגד החיכוך עם האוויר.

החיכוך עם האוויר הוא אחד הגורמים המעניינים ברכיבת אופניים. הוא גדל עם ריבוע המהירות: כדי להכפיל את מהירות הרכיבה, נדרש פי ארבעה כוח. בעליות, המהירות נמוכה יותר, ולכן התנגדות האוויר פחות משמעותית.

לכן, הגיע ביר למסקנה מפתיעה: הרוח הגבית אכן עוזרת מעט בטיפוס, אך רוב העבודה היא נגד כוח הכבידה. בירידה, הרוח הנגדית משפיעה מאוד, בגלל המהירות הגבוהה (כ-80 קמ"ש). ההשפעה החיובית של הרוח בעלייה מתבטלת על ידי השפעתה השלילית בירידה. לכן, אין טעם לחכות לרוח אידיאלית כדי לשפר זמן ב"אוורסטינג". הדרך היחידה לשיפור היא ירידה במשקל והגברת תפוקת הוואטים (כלומר, אימון).