מאמינים שסוכר גורם להיפראקטיביות בילדים? כנראה שאתם תקועים בשנות ה-70

במשך עשורים, האמונה שסוכר גורם להתנהגות היפראקטיבית בילדים הייתה כמעט מובנת מאליה, נתמכת בהמלצות הורים ויועצים כאחד. אך האם יש אמת מאחורי האמונה הזו? בסיוע ChatGPT מצאנו מחקרים עכשוויים החושפים מציאות מפתיעה שמנפצת את המיתוס ומציעה הסברים חדשים להתנהגות הילדים לאחר צריכת ממתקים.

בשנת 1973, ד'ר בנג'מין פיינגולד, רופא ילדים ואלרגולוג אמריקאי, פרסם מחקר שבו דיווח כי הוצאת סוכר מתפריטו של ילד מסוים הובילה לשיפור בהתנהגותו. מקרה בודד זה, למרות היותו מוגבל בהיקפו, הפך לבסיס לאמונה רחבה כי סוכר גורם להיפראקטיביות.

ד'ר פיינגולד המליץ ​​על תזונה נטולת חומרי טעם וריח מלאכותיים וסליצילטים (כימיקלים טבעיים הנוכחים לעתים בממתקים כחומרים משמרים או כחלק ממבנה כימי של חומרי טעם וריח) כטיפול ומניעה של המצב. הוא אף פרסם ספרים פופולריים בנושא, כולל "למה הילד שלכם היפראקטיבי" (1974). מאז הורים רבים אימצו את הדיאטה עבור ילדיהם ההיפראקטיביים, וחלקם דיווחו על שיפור ניכר בהתנהגות ילדיהם.

מחקרים עדכניים 

בשנות ה-90 ואילך, נערכו מספר ניסויים שניסו לבדוק את מה שנודע כ"תיאוריית פיינגולד", כלומר את הקשר בין צריכת סוכר והתנהגות היפראקטיבית. הנתונים שהתקבלו הצביעו על כך שהתסמינים של הרוב המכריע של המקרים של ילדים המסומנים 'היפראקטיביים' אינם קשורים לתוספים בתזונה שלהם.

במחקרים אלו, שברבים מהם נעשה שימוש בשיטות מחקר מבוקרות, כולל מבחנים עיוורים, ניתנו לילדים ממתקים אמיתיים או ממתקים מזויפים, ללא ידיעת הילדים או הוריהם מה הם קיבלו בפועל. לאחר מכן, ביקשו מההורים לדווח על התנהגות ילדיהם.

תוצאות המחקרים הללו הראו כי ההורים נטו לדווח על התנהגות היפראקטיבית גם כאשר הילדים קיבלו ממתקים מזויפים. כלומר, האמונה כי סוכר גורם להיפראקטיביות הובילה לתפיסה מוטעית של ההורים לגבי התנהגות ילדיהם. מחקרים אלו מצביעים על כך שההורים מחפשים אישור לאמונתם ומפרשים התנהגויות רגילות כהיפראקטיביות כאשר הילדים אוכלים סוכר.

מה אומרים המומחים כיום?

ד"ר מארק וולפסון, פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת קונטיקט ומחבר מחקרים רבים בתחום התזונה והתנהגות הילד. ד"ר וולפסון טוען כי המחקרים העדכניים אינם מראים קשר ישיר בין צריכת סוכר להיפראקטיביות בילדים.

ד"ר ריצ'רד וויזמן, פסיכולוג וחוקר התנהגות מאוניברסיטת הרטפורדשייר באנגליה. ד"ר וויזמן ביצע מחקרים רבים בנושא והדגיש שהשפעות הסוכר נובעות בעיקר מציפיות ההורים ולא מצריכת הסוכר עצמה.

ד"ר סטיבן גינזבורג, תזונאי קליני ויועץ תזונה, טוען כי אין הוכחות מדעיות מוצקות שמראות קשר ישיר בין סוכר להיפראקטיביות, אך הוא ממליץ על תזונה מאוזנת כדי למנוע השפעות עקיפות.

ד"ר סנדרה רימונד, רופאת ילדים ומומחית לתזונה קלינית, מדגישה שאין הוכחות חד משמעיות לקשר בין סוכר והיפראקטיביות, אך מציינת את חשיבות ההגבלה של צריכת סוכר כחלק מתזונה בריאה.

פרופסור ברברה גנזו, חוקרת במכון לחקר תזונה והתנהגות מאוניברסיטת מינכן, אשר מצאה במחקריה כי הקשר בין סוכר להיפראקטיביות נובע בעיקר מתפיסות מוטעות ולא מעובדות מדעיות.

מדוע ילדים נרגשים אחרי צריכת סוכר?

ההסבר הפשוט לתופעה זו הוא ההקשרים החברתיים שבהם ניתן הסוכר. ילדים מקבלים ממתקים בדרך כלל במסיבות יום הולדת, בחגים או באירועים חברתיים נוספים. מקומות אלו מטבעם מעוררים התרגשות ושמחה, ולכן הילדים נעשים נרגשים לא בגלל הסוכר עצמו, אלא בגלל הסביבה המלהיבה שבה הם נמצאים.

לסיכום, המיתוס שסוכר גורם להיפראקטיביות בילדים הוא בדיוק זה – מיתוס. ההבנה המוטעית הזו נובעת ממחקר בודד ולא מבוסס שהתרחב לכדי אמונה רווחת בציבור. חשוב להבין שסוכר לא גורם להיפראקטיביות, אך יש לשמור על צריכה מתונה של סוכר כדי להבטיח תזונה בריאה ולמנוע בעיות בריאותיות כמו השמנה ועששת.

כמו כן, הורים צריכים לשים לב להקשרים החברתיים בהם הילדים צורכים סוכר ולהבין כי התנהגות היפראקטיבית נובעת פעמים רבות מהתרגשות ושמחה סביבתית. על ידי יצירת סביבה תומכת ובטוחה, הורים יכולים להבטיח את רווחת ילדיהם ללא צורך בהימנעות מוחלטת מסוכר.