500 שנה אחרי, המונה ליזה עדיין שומרת על סודה

"מונה ליזה"הוא כנראה הדיוקן המוכר בהיסטוריה – גם אם מסיבה קצת מוזרה (קישור: ). הציור של ליאונרדו דה-וינצ'י הוא אייקון בולט של אמנות הרנסאנס – אך זהותה של הדמות המסתורית בעלת החיוך המסתורי לא פחות שמופיעה בציור טרם התגלתה, מעל 500 שנה לאחר יצירת הדיוקן. נעזרנו ב-Claude כדי ללמוד קצת על ניסיונות הפיענוח של אחד הסודות הוותיקים והחמקמקים בעולם.

מזה עשרות שנים מנסים היסטוריונים ופרשנים לפענח את זהות הדוגמנית ששימשה לדה-וינצ'י השראה בזמן הציור. למרות שמקובל לחשוב שמדובר בליסה גֶרארְדיני דֶל ג’וֹקוֹנְדוֹ, אשתו של סוחר המשי פרנצ’סקו דל ג’וקונדו מפירנצה, ועל כן הציור מכונה גם "לַה ג’וֹקוֹנְדַה" – אך תיאוריה אחרת מציעה כי מדובר באישה אחרת: איזבלה מאַרַגוֹן, נסיכה איטלקיה שהייתה דמות מכרעת בהיסטוריה הפוליטית של איטליה בתקופה ההיא.

איזבלה מארגון, שנולדה בשנת 1470, הגיעה מבית האצולה הידוע מנאפולי. בגיל 20 נישאה לג'אן גאלֵאַצוֹ סְפוֹרְצַה, שהיה אז דוכס מילאנו, ובכך הפכה לדמות משפיעה במרכז המלוכני והתרבותי באיטליה. רמזים למעמדה וסמלי אצולה, כמו גם עניבת האבלות שהיא לובשת, הובילו חוקרים רבים שניתחו את הציור להציע כי דה-וינצ'י בחר לשבץ את איזבלה כמודל המרכזי במונה ליזה. מדובר בנסיכה שעברה שברים רגשיים עמוקים, שניכרים על פני הדמות המסתורית בציור.

דיוקן עצמי. ליאונרדו דה וינצ'י

באמצעות סמלים נסתרים וקשרים היסטוריים, פרשנים כגון ג'רזי קוּלסקי, מייקֶה פוֹגְט-לויֵרְסֶן וליליאן שוורץ מציעים כי דה-וינצ'י הטמיע בציור מסרים על היחסים הפוליטיים המורכבים באיטליה, ועל תפקידן המשפיע ומעורר המחלוקת של נשים באצולה בתקופת הרנסאנס.

היפותזה נוספת שהועלתה היא שהמונה ליזה מייצגת בכלל גרסה נשית של דה-וינצ'י עצמו, ואת השקפת עולמו לגבי חשיבות מעמד האישה בחברה, וכלל אינו דיוקן רגיל של אישה זו או אחרת.

המסתורין הנצחי סביב זהותה האמתית של המונה ליזה כנראה לא ייפתר לעולם – אלא אם נמצא דרך לנסוע בזמן ולברר זאת מול דה-וינצ’י עצמו. בינתיים, הוא מזמין אותנו לפקפק בנרטיבים המסורתיים ובפרשנויות המינימליסטיות גם לאמנות של דה-וינצ’י ואחרים וגם לתפקיד הנשים במאבקי הכוח וההשפעה באירופה של המאה ה-16.

משפיענית כבר 500 שנה. מונה ליזה בפינטרסט