ניקוי ראש: מנפצים לכם את המיתוס על "חומר הניקוי תוצרת בית"

השילוב בין חומץ וסודה לשתייה מוכר כבר שנים רבות כבעל כמה "סגולות”: הוא מסוגל ליצור תגובה כימית של פיצוץ קטן שמדמה הר געש או גייזר בלי לסכן יותר מדי את הילדים שמנסים זאת, והוא יוצר חומר ניקוי עוצמתי וידידותי לסביבה תוצרת בית. אבל כימאים טוענים שהתסיסה העוצמתית של הנוזל לא מעידה על יכולת ניקוי או חיטוי כלל.

"פעולת הבעבוע היא בעצם 'פלצבו' ויזואלי, שנוצר על ידי שילוב של חומצה ובסיס", מסבירה ד"ר ג'יין ניר, כימאית מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה. "אולי נראה שזה מחולל מעט קסם, אבל ההשפעה הכוללת על יעילות הניקוי היא זניחה".

חומץ, כפי שמרמז שמו, הוא תמיסה חומצית, שמורכבת מחומצה אצטית ומים. סודה לשתייה היא תרכובת בסיסית, הנקראת סודיום ביקרבונט. בשילוב ביניהם, החומצה והבסיס מגיבים על ידי העברת אטומים וייצור גז פחמן דו חמצני (הבועות), נתרן אצטט ומים.

עם זאת, היחס בין שני החומרים ברוב ‘מתכוני’ חומר הניקוי תוצרת בית מותיר למעלה מ-99% מהסודה לשתייה מחוץ למעגל התגובה, והיא נשארת כפי שיהא לאחר התסיסה. לכן, אם התרכובת מנקה משהו זה פשוט בגלל השפשוף של אבקת הסודה, המסיר שומנים ושוחק את המשטח שאתם מנקים, ולא מהתגובה המבעבעת בינה לבין החומץ.

"התוצר של התגובה הזו, נתרן אצטט, הוא למעשה בסיס חלש אפילו יותר מסודה לשתייה”, אומרת ניר. "אין לזה ערך אמיתי לניקוי משטחים".

הבעבוע אמנם יוצר מראה עיניים לפיו החומר המבעבע יעיל לניקוי, אך השימוש בשני המרכיבים בנפרד עדיף בסופו של דבר להתמודדות עם עבודות ניקיון שונות ברחבי הבית: חומץ אידיאלי להמסת משקעי מינרלים, כמו אבנית בחדרי אמבטיה וקומקומים, בעוד סודה לשתייה מהווה חומר מעולה לשפשוף של סירים ומחבתות לקרצוף של שומן בלי להרוס את הכלי עצמו.

ישנם כמה מקרים ייחודיים שבהם שילוב של חומץ וסודה לשתייה יכול לספק יתרון קל, כמו שימוש בפרץ קצר של פחמן דו חמצני כדי לסייע בפתיחת סתימת ניקוז – אבל עבור רוב משימות הניקיון הסטנדרטיות, המרכיבים הבודדים שהופעלו לשימוש ממוקד יותר יתגברו ככל הנראה על ביצועי התערובת המבעבעת שלהם.

"בסופו של דבר, למרות שזה כיף לפרויקטים מדעיים של ילדים, התגובה המבעבעת הזו בין חומץ וסודה לשתייה פשוט לא מביאה לניקיון האמיתי שרבים מאמינים. ניהול ציפיות ושימוש בנפרד הוא המפתח". מסכמת ניר.