במשך שנים, השימוש בתקליטורים נמצאים בירידה, לאור עליית האחסון מסוג פלאש וכמובן הסטרימינג, שמאפשר לנו לאחסן כמויות מידע מטורפות על שרתים ולגשת אליהן מכל מכשיר בכל זמן (כל עוד אנחנו מחוברים, כמובן). עם זאת, פיתוח חדש מאיים להחזיר את הדיסקים לקאמבק ענק. עד כמה ענק? נעזרנו ב-Claude כדי להבין.
מדענים יצרו חומר חדש בשם "חוסם-אור מוזרק-צבע עם לומינוג’נים פולטים מושפעי צבירה", או בקיצור AIE-DDPR, המאפשר יצירת דיסקים אופטיים בעלי קיבולת אחסון חסרת תקדים. בעוד שהדיסקים המקוריים מסוג CD יכלו להכיל כ-700 מגה-בייט ו-DVD התחיל מ-4.7 גיגה-בייט והגיע מאז ל-25, הדיסקים החדשים מבוססי AIE-DDPR מסוגלים לאחסן לפי הערכות פטה-ביט שלם – כלומר 125 טרה-בייט (ביט הוא 8 בייט, ו-1,000,000,000,000 ביט הם 125,000,000,000 בייט), כמות מקבילה ל-15,000 תקליטורי DVD, או יותר מ-100 כונני פלאש בנפח גבוה יחסית.
החידושים המרכזיים מאפשרים כתיבה בקנה מידה ננומטרי וקריאה של נתונים על ידי שימוש בכימיקלים מיוחדים, המגיבים לאור לייזר. כך ניתן לאחסן נתונים ברמה מולקולרית על פני מאות שכבות במרחק של מיקרומטר אחד בלבד אחת מהשנייה. תקליטורי AIE-DDPR מסוגלים גם לאחסן נתונים משני הצדדים, בדומה לתקליטי ויניל.
נכון שנראה כאילו הדיסקים העגולים המסתובבים, הדורשים כוננים שתופסים שטח גבוה יחסית במחשבים וצריכים החלפה כדי לעבור מדיסק אחד לאחר, נראים כמו אמצעי מיושן ששייך לעבר. אבל לשיטות אחסון נוכחיות יש חסרונות משלהן, כמו השטח והמחיר שהן דורשות. הדיסקים האופטיים החדשים יכולים לספק פתרון קומפקטי יחסית, ידידותי לסביבה וזול.
התקליטורים החדשים עדיין זקוקים לשיפור במהירות הכתיבה ויעילות האנרגיה לפני שיהיו כדאיות מבחינה מסחרית, אך החוקרים שואפים להשיג זאת באמצעות טכנולוגיית לייזר מדויקת יותר. אם יצליחו, ייתכן שבעוד כמה שנים, במקום מערך שלם ומסורבל של דיסקים קשיחים לגיבוי כל התמונות והסרטונים המשפחתיים, נוכל להסתפק בתקליטור חדש אחד או שניים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו