מחקר חדש מאוניברסיטת סוונסי בבריטניה מציע לראות את תפקיד הבינה המלאכותית בתחום העיצוב בצורה שונה: לא רק ככלי שמזרז עבודה וחוסך זמן, אלא כשותפה שמעצבת את הדרך שבה אנשים חושבים, מרגישים ומתנהגים בזמן היצירה.
החוקרים בחנו מערכת מקוונת שבה יותר מ-800 משתתפים התבקשו לעצב מכוניות דו-ממדיות פשוטות שצריכות לנסוע כמה שיותר רחוק במסלול דמיוני. בזמן העבודה המשתתפים קיבלו "גלריות" של הצעות עיצוב שנוצרו אוטומטית על ידי אלגוריתם AI.
בניגוד לכלים אחרים שפועלים מאחורי הקלעים, כאן המשתמשים ראו שורה של דוגמאות - חלקן טובות ויעילות, חלקן מוזרות או קיצוניות, וחלקן לא מוצלחות. המטרה הייתה להציג מגוון רחב של רעיונות ולדרבן את המשתמשים לחשוב אחרת, ולא רק לתת להם את "הפתרון הטוב ביותר" לפי המחשב.
לפי ד"ר שון וולטון, ראש צוות המחקר, התגובות של המשתתפים הראו שהחשיפה לרעיונות שנוצרו בידי המערכת שינתה את ההתנהגות שלהם בצורה מובהקת. המשתתפים בילו יותר זמן במשימה, ניסו יותר גרסאות של העיצוב ויצרו תוצאות טובות יותר. רבים מהם דיווחו שהם מרגישים מעורבים יותר, וציינו כי הם מרגישים שהם עובדים עם מערכת שמספקת השראה, ולא רק מפעילים כלי טכני.
אחת הטענות המרכזיות של החוקרים היא שהמדדים המקובלים היום להערכת כלי עיצוב מבוססי בינה מלאכותית אינם מספקים. לרוב בודקים כמה פעמים המשתמש לחץ, העתיק או בחר הצעה מסוימת, אך נתונים כאלה אינם משקפים את התמונה המלאה.
החוקרים קוראים להתייחס גם לאופן שבו המשתמש חוקר רעיונות, מגלה עניין או סקרנות, ומוכן לקחת סיכונים יצירתיים. לדבריהם, גם הדוגמאות ה"פחות טובות" שהמערכת יצרה השפיעו לטובה: הן עודדו את המשתתפים לצאת מאזור הנוחות שלהם ולא להיתקע על כיוון אחד.
המערכת שבה השתמשו מבוססת על אלגוריתם שמייצר עשרות עיצובים, בודק איך הם מתפקדים במסלול, ושומר בצד דוגמאות שונות ומעניינות כדי להציג למשתמש. המשתתף יכול לבחור אלו עיצובים לבדוק שוב, אלו לשלב כ"הורים" לעיצובים חדשים, ואלו לשנות ידנית. כך נוצר תהליך עבודה שבו האדם והמערכת משפיעים זה על זה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו