עד לפני 145 שנה, אם היתה לכם בעיה – דיאטטית או בריאותית – עם סוכר, הייתם… ובכן, בבעיה. לא יכולתם לצרוך שום מוצר מתוק, מפני שמשמעות הדבר היתה שהוא מכיל סוכר. עד שיום אחד ב-1879 התגלה, לגמרי במקרה, תחליף הסוכר הראשון בעולם.
התחליף הזה ידוע כיום בשם סכרין, ומי שגילה אותו, לפחות לפי ספרו שיצא ב-1886 והפטנטים שניתנו לו, היה קונסטנטין פאלברג, שעבד במעבדה של איירה רמסן באוניברסיטת ג’ונס הופקינס בבולטימור. בעת שעבד על תוצרי זפת-פחם, היום לפני 145 שנה, הוא שם לב שהם הותירו על ידיו טעם מתקתק. הוא ורמסן פרסמו מחקר על התרכובת ותוך מספר שנים הוא הפך למוצר המסחרי הראשון להמתקה של מאכלים, שתייה ותרופות ללא סוכר. למעשה, הוא מתוק פי 500 מסוכר – אך גם מותיר טעם לוואי מתכתי, במיוחד בריכוז גבוה.
במהלך שתי מלחמות העולם, כאשר סוכר היה קצוב, סכרין סיפק חלופה להמתקה של מזון ללא הוספת קלוריות. היכולת שלו לחקות את טעם הסוכר הפכה אותו ליקר המציאות בתקופה שבה הדבר האמיתי היה נדיר.
כמובן שלא רק בתקופת הצנע הוא המתיק את הגזירה – מילולית: גם בשאר הזמן הוא הציע יתרונות עבור אלה שרוצים לצרוך מזון מתוק ללא הסוכר המזיק, ועוד יותר מכך עבור חולי סוכרת ואחרים הזקוקים רפואית להגבלת את צריכת הסוכר שלהם כדי שלא להזניק את רמות הגלוקוז בדם.
עם זאת, החומר עורר גם לא מעט התנגדות, מראשית המאה ה-20 התנהלו חקירות חוזרות ונשנות של השימוש בו, בחשד שהוא גורם למחלות שונות. בכיר במינהל המזון והתרופות האמריקאי המליץ לנשיא תיאודור רוזוולט לאסור שימוש בחומר – אך רוזוולט הגיב בזעם וקרא לו "אידיוט". ב-1911 בכל זאת הוציא ה-FDA אזהרה מצריכת סכרין, אך שנה לאחר מכן חזר בו. בסוף שנות ה-40 שוב הזהיר המינהל מפני השימוש בסכרין, אך ב-1969 התגלו מסמכים שהראו שלא התגלתה סכנה ממשית בו. ב-1977 ניסה ה-FDA פעם נוספת לאסור על שימוש בסכרין בשל מחקרים שהראו קשר בינו לבין סרטן בלוטת השתן בעכברים, אך האיסור בוטל שנה לאחר מכן, והוחלף בתווית אזהרה על מוצרים המכילים אותו. רק בתחילת שנות ה-2000 פרסמו ארגונים באמריקה ובאירופה תוצאות של מחקרי המשך שמצאו שבמינונים רגילים הסכרין אינו מסוכן.
כמובן שכיום קיימים ממתיקים מלאכותיים אחרים, כמו סוכרלוז, אספרטיים וסטיביה. למרות זאת, הוא עדיין נמצא בשימוש נפוץ למדי עבור משקאות מוגזים ומזון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו