ביקרתי במדינה שגדולה פי 70 מישראל - ויש בה רק כ-3.5 מיליון תושבים

טסתי 6,000 ק"מ לאחת המדינות הכי מרתקות במזרח והמדינה שנחשבת הכי פחות צפופה בעולם,מונגוליה. במדינה חיים כ-3.5 מיליון אנשים בשטח שגדול פי 70 מישראל, ומחוץ לעיר הבירה אולן בטור אנשים רבים נוודים שעוברים ממקום למקום.

שטח ענק - מחירים של שקלים בודדים

במונגוליה נהוג לטייל עם נהג ואן כי הדרכים והכבישים מאתגרים. השכרת ואן עולה בערך 120 דולר ליום, כולל נהג ודלק.לינה בגר (Ger), אוהל מונגולי מקומי שנקרא גם יורט, תעלה בערך 40 שקלים לאדםאבל רוב הלילות ישנו באוהל בשטח. ארוחה במסעדה תעלה כמו רוב המדינות במזרח - שקלים בודדים, אבל אין אופציות לצמחונים כי המונגולים אוכלים בעיקר בשר.

למרות שהגר נראה מבחוץ כמו אוהל פשוט, הוא למעשה בית מתוחכם שמתאים לתנאי החיים בערבה. אפשר לפרק אותו, להעביר אותו למקום אחר ולהרכיב מחדש בתוך זמן קצר. זה מתאים במיוחד לאורח החיים הנוודי של חלק מהאוכלוסייה המונגולית.

בתוך הגר יש בדרך כלל תנור במרכז, שמשמש גם לחימום וגם לבישול. סביבו נמצאים מיטות או ספסלים, שולחן נמוך, ארונות ותיבות לאחסון בגדים וחפצים, וכלי מטבח ואוכל. אין בדרך כלל חדרים נפרדים, וכל הפעילות מתרחשת באותו חלל עגול.

דגלי ישראל ומזוזה בלב הערבה

ידעתי שיהיה מאתגר לבוא במגע עם המקומיים כמו שאני רגיל ולהכיר את התרבות - אבל למה שקרה לי לא ציפיתי. הגעתי לאחת מהעיירות הבודדות במונגוליה ושמעתי שחיה בה קהילה נוצרית שאוהבת ומעריצה את ישראל. לא היה פשוט למצוא אותם אבל אחרי מאמץ הצלחתי להגיע למספר של אישה מקומית שהציגה את עצמה בשם לביאה. היא שלחה לי מיקום וקבענו להפגש בו וככה התחילו אחד מהרגעים המרגשים שחוויתי.

באמצע כפר אקראי במונגוליה נכנסתי לבית שמבחוץ נראה רגיל לגמרי ומבפנים מלא כולו בדגלי ישראל.בכניסה לבית היה שלט קטן שכתוב עליו "שלום" ואפילו הייתה דבוקה לדלת מזוזה. לביאה סיפרה לי שלכל אחד מבני הקהילה יש שם מונגולי ושם ״יהודי״. היא פתחה בפניי את הבית וסיפרה לי שהוא מוקדש רק למטיילים ישראלים, שארגיש חופשי לבשל במטבח שלהם ולעשות כביסה, והם אפילו לא הסכימו לקבל תשלום.

גיליתי שלא הכל ורוד במונגוליה

הייתי צריך לצבוט את עצמי להאמין שזה מה שאני שומע בכזה מקום, אבל אז גיליתי שלא הכל ורוד. לביאה ביקשה ממני לא לפרסם את המיקום של הבית ולא לפרסם את הפרצופים של בני הקהילה.מסתבר שבשנים האחרונות חברי הקהילה מקבלים איומים על חייהם.

בבוקר שאחרי התעוררתי ושמעתי הרבה רעש בבית. יצאתי החוצה וגיליתי 20 מבני הקהילה יושבים בסלון ומחכים שאקום. חלקם ענדו שרשרת של מגן דוד, וחלקם עם חולצות של דגל ישראל. בני הקהילה סיפרו לי שהכל התחיל כשהם התחילו לקרוא בתנ"ך וראו שהארץ היחידה שמוזכרת בה שוב ושוב היא ישראל. הם סיפרו שהם מאמינים שישראל היא ארץ הקודש והעם היהודי הוא העם הנבחר. שהשלום יגיע מאיתנו.

"אחרי 7/10 הם תרמו כסף למעילים לחיילי צה"ל"

הם סיפרו לי שחלקם היו בישראל וביקרו בה, ושאחרי 7/10 הם תרמו כסף למעילים לחיילי צה"ל. בזמנים הקשים שאנחנו נמצאים בהם וכשכמעט כל יום יש בכותרות מקרים אנטישמיים ושנאה כל כך ריגש אותי לראות את הצד ההפוך.

ויותר מזה, פגשתי כבר קהילות שאוהבות ומעריצות את ישראל מסביב לעולם ותמיד אני חושב לעצמי שהתייר הממוצע - גרמני או צרפתי, בחיים לא היו מקבלים אהבה כזאת בצד השני של העולם.המפגש הזה במונגוליה חידד אצלי כמה מיוחד זה להיות ישראלי - לטוב ולרע.