את הטקס האכזרי של שבט התנין, המתבגרים סוחבים על הגוף כל החיים

את מה שעברתי בשבוע האחרון אני לא אשכח לעולם. חייתי עם אחד השבטים המבודדים בעולם. שבט שמאמין שתנינים היא חיה קדושה ומנסים להפוך את עצמם לכאלה. זה היה השבוע הכי מאתגר בחיי ואני לא מאמין שהכל באמת קרה.

את השבוע האחרון שלי בפפואה גינאה החדשה העברתי באחד המקומות הנידחים במדינה ובכל העולם - נהר הסיפיק (Sepik). הסיפיק הוא הנהר הארוך במדינה והוא מנותק מכל כביש. יש לו רק נקודת כניסה אחת שאפשר להגיע אליה ברכב, ומשם הדרך היחידה להתנייד היא בסירות קאנו קטנות.

הניתוק, המרחק והקושי להתנייד הובילו לזה שעמוק בתוך הנהר חיים עדיין שבטים שמנותקים כמעט לגמרי מציוויליזציה ומהעולם החיצון, וחלקם עדיין שומרים על מנהגים ומסורות עתיקים. נהר הסיפיק מלא בתנינים מהגדולים בעולם, חלקם מגיעים ל-4-6 מטר, והשבטים שם צדים ואוכלים אותם.

התנאים בסיפיק מאוד קשים. זה אחד המקומות עם הכי הרבה מקרי מלריה בעולם, אין חשמל, אינטרנט או מים זורמים, ומבחר האוכל מאוד מאוד מצומצם. השבטים אוכלים בעיקר סייגו שהוא סוג של קמח שהם מפיקים מגזע של עץ (שמרגיש כמו לאכול גומי), דגים שהם דגים מהנהר, ותנינים.

כל זה לא מנע ממני להגשים חלום ולצאת להרפתקאה של שבוע בנהר הסיפיק. קבעתי עם מדריך מקומי ונפגשנו בעיר הכניסה לסיפיק - Wewak. עשינו קניות לשבוע ובעיקר דאגנו למספיק מים נקיים, ועלינו על קאנו קטן שעשוי מבול עץ למסע של בתוך אחד האזורים הנידחים בעולם. מהרגע שהתחלנו להפליג בנהר הסיפיק והתחלנו להעמיק לתוך הג׳ונגלים הפראיים של פפואה הרגשתי כאילו אני יוצא מהעולם שהכרתי ונכנס לעולם חדש.

"הלחות הכי קיצונית שנתקלתי בה"

אי אפשר לא להרגיש עד כמה הטבע בתולי ופראי בחלק הזה של העולם. נשרים ענקיים עפים בכל פינה, חרקים ענקיים שלא ראיתי מעולם, אבל יותר מהכל יתושים שתוקפים אותי דרך הבגדים, ולא משנה כמה ספריי נגד יתושים ובגדים ארוכים אשים אי אפשר לא להיעקץ. הלחות הייתה הכי קיצונית שנתקלתי בה - יותר ממה שחוויתי באמזונס או בסהרה, ו-100% מהזמן הייתי ספוג. מאתגר להיכנס לסיפיק. אבל שווה את זה.

חלק בלי בגדים

במשך שעות ארוכות הפלגנו עד שהגענו לאזור שנקרא Black Water. בודדים התיירים שמגיעים כל כך עמוק בנהר. ושם בפעם הראשונה פגשתי את שבטי התנין. בשבט חיים כמה מאות בני אדם ורובם מעולם לא יצאו מהכפר - לא ראו בעיניים מעולם מכונית, כביש או סופרמרקט.

חלקם מסתובב עדיין בעירום מלא, וצד דגים ותנינים. יש בכפר בית רוחות גדול מלא בפסלים מפחידים שהשבט מאמינים ששומרים עליהם מאלים רעים, יש בית ספר קטן, וכנסייה. היה מרתק לחיות עם השבט ולהסתכל איך הם חיים. בלי כסף, בלי חיבור לעולם. קמים בבוקר ויוצאים לדוג, הנשים מטפלות בילדים, הרבה מהם פשוט בוהים באגם ימים שלמים.
אבל זאת לא הייתה הסיבה העיקרית שכל כך רציתי לפגוש את השבט.

הסיבה הייתה מסורת עתיקה של מה שהם עושים לעור שלהם. השבט מאמין שתנין היא חיה קדושה עם כוחות על (כן, למרות שצדים אותם), ובמשך דורות ארוכים כשמישהו בשבט מגיע לגיל בגרות - הם מחוררים לו בטקס גדול את כל הגוף בסכין - כמו עור תנין.

חלקם מסתובב עדיין בעירום מלא, וצד דגים ותנינים. הם חיים בלי כסף, בלי חיבור לעולם. קמים בבוקר ויוצאים לדוג, הנשים מטפלות בילדים, הרבה מהם פשוט בוהים באגם ימים שלמים

הם מאמינים שהמעבר בילדות לבגרות קורה רק אחרי שהעור מחורר. כמובן שאת הטקס עושים בלי הרדמה - ולמועמד אסור לבכות במהלך הטקס. בכל ערב הייתי יוצא עם השבט להפלגות בנהר לראות איך הם מנסים לצוד תנינים. השיטה שלהם היא לכוון עם פנס לתוך השיחים ולחכות להחזר של אור מהעיניים של התנין. ככה יודעים שהם שם גם בחושך מוחלט ומסתערים עליו עם חנית.

בלילות הראשונים הם תפסו רק כמה תנינים קטנים. עד שבלילה האחרון שלי עם השבט הם תפסו תנין של 5 מטר. גודל שאפילו לא ידעתי שקיים. כל הכפר הגיע ותוך פחות משעה כל הבשר כבר היה על הגריל. זה היה אחד השבועות האינטנסיביים בחיי ואני מתגעגע למקלחת אמיתית וארוחה חמה - אבל זאת חוויה שבטוח לא אשכח לעולם.

פפואה גינאה החדשה נחשבת לאחת המדינות המסוכנות בעולם, בעיקר לתיירים, בשל שילוב של פשיעה, אלימות וסכנה מפני חטיפות

אינסטגרם uri_liron