בשבוע השני במסע שלי בפפואה גינאה החדשה שמעתי על שבט גדול שגר באזור שנקרא עמק גימי. מאוד מאתגר להגיע לשם, השבט חי כמעט בניתוק מוחלט מציווילזציה. העיר הקרובה ביותר היא במרחק של ארבע שעות נסיעה, המצב של הכבישים מזעזע וכמעט ואין תחבורה ציבורית.
אבל דבר אחר משך אותי להגיע במיוחד - ציפור גן העדן. הציפור הלאומית של פפואה גינאה החדשה שגם מופיעה על הדגל של המדינה. פפואה היא המדינה היחידה בעולם שבה הציפור חיה, ועמק גימי הוא האזור היחיד שאפשר לראות אותה בטבע.
באמצע הג'ונגל, בלי חשמל - נאלצנו לצוד נחשים כדי לאכול // צילום: אורי לירון
אחרי לא מעט חיפושים הבנתי שעל הבוקר טנדר 4X4 עושה את הדרך אל העמק - והחלטתי שאני נוסע. בחמש בבוקר אני ושני השותפים שלי למסע התיישבנו בטנדר מאחורה ויצאנו לנסיעה הכי מאתגרת בחיינו. ישבנו בצפיפות עם עוד כמעט 10 פפואנים מקומיים, שתי תרנגולות ואין סוף ציוד.
הישראלי שהגיע לשבט נידח ברכב משוריין ושומר: "לא נתקלתי באהבה כזו מעולם"
הדרך התחילה רגועה על כביש אספלט, אבל מאוד מהיר עלינו על הכביש הכי שבור שראיתי בחיי. לקרוא לזה כביש זו מחמאה - נסענו על ערימות של אבנים. הטנדר התנדנד וקפץ בלי סוף ואני והמקומיים החזקנו ידיים כדי לא ליפול. אבל תוך כדי הנסיעה הקשוחה התהפנטתי מההרים הקסומים והבתוליים של פפואה. זאת הייתה הנסיעה הכי מיוחדת שעשיתי בחיי.
אחרי ארבע שעות נסיעה מצאתי את עצמי באחד המקומות הנידחים בעולם. אבל החוויה שלי רק התחילה. השבט ששמע מראש שמגיעים אליהם ישראלים שוב הכין טקס ענק לכבוד ההגעה שלנו. וככה באמצע ההרים הבתוליים של פפואה שוב מאות אנשים מחכים לנו בקריאות צהלה - ״הישראלים הגיעו, הנבואה התגשמה!״.
בלי חשמל או מים זורמים
קיבלנו בקתה קטנה עשויה מעץ, מלאה באין סוף יתושים וג'וקים - אבל זה הכי טוב שהיה להם להציע. בכפר אין חשמל, אין קליטה, אין מים זורמים למעט צינור קטן, ואת כל האוכל מגדלים.
בבוקר למחרת יצאנו לתוך יערות הגשם לחפש את ציפור גן העדן. עשיתי הרבה טרקים בחיי - מהרי האנדים בפרו לג'ונגלים של אוגנדה וגם באמזונס, אבל מעולם לא נתקלתי בהליכה מאתגרת כמו זו. היער היה כל כך פראי, לא היה שום שביל מסודר, הכל היה בוצי ורטוב ולא הפסקתי להחליק. המקומיים שמסתובבים שם יחפים תפסו אותי ועזרו לי.
בשלב מסוים אחד מהם אמר לי להיות בשקט, קפץ לתוך אחד השיחים וחזר עם נחש ירוק בידיים. הוא אמר לי שזאת תהיה ארוחת הערב וכולם התחילו לצעוק ״או או או״. לא האמנתי למה שאני חווה - אני אשכרה עם שבט שחי כמו ציידים לקטים באמצע יערות הגשם של פפואה גינאה.
אחרי כמעט שעתיים של הליכה התיישבנו בשטח וחיכינו לציפור. ואחרי כמה דקות, היא הגיעה. לא הצלחתי לתפוס סרטון טוב שלה, אבל היא ללא ספק הייתה אחת הציפורים היפות שראיתי ולגמרי היה שווה את זה. מכאן אני ממשיך לאחד האזורים הכי נידחים בעולם - הסיפיק. איפה שחיים שבטים שעדיין אוכלים תנינים. שיהיה בהצלחה.
פפואה גינאה החדשה נחשבת לאחת המדינות המסוכנות בעולם, בעיקר לתיירים, בשל שילוב של פשיעה, אלימות וסכנה מפני חטיפות
