התרחבות הקהילות הזרות ביפן מעוררת לאחרונה הדים סביב סוגיית ההגירה והשילוב התרבותי. בעוד שבעבר התמקדו המתחים החברתיים בעיקר מול קבוצות מיעוט ותיקות כמו קוריאנים וכורדים, הגידול המהיר באוכלוסייה המוסלמית במדינה מציב כעת אתגרים חדשים בפני החברה המקומית והמהגרים כאחד.
הירופומי טנאדה, פרופסור מאוניברסיטת ואסדה החוקר את הנושא, מציין כי מספר התושבים המוסלמים ביפן (הכולל אזרחים זרים ומספר מצומצם של מאמינים מקומיים) רשם צמיחה משמעותית: מכ-230,000 בני אדם בשנת 2019 לכ-420,000 בסוף שנת 2024. כתוצאה מכך, מספר המרכזים הדתיים והמסגדים ברחבי המדינה עלה ליותר מ-160.
מהיכן מגיעים מוסלמים ליפן?
התושבים המוסלמים המתגוררים ביפן לטווח ארוך (שאינם תיירים) מגיעים ממגוון מדינות, בעיקר מדרום-מזרח אסיה ומדרום אסיה, לצד קבוצות קטנות יותר מהמזרח התיכון ואפריקה.
אינדונזיה ומלזיה: אינדונזיה היא המדינה המוסלמית הגדולה בעולם, והיא מהווה את מקור ההגירה המרכזי של מוסלמים ליפן. רבים מהם מגיעים במסגרת תוכניות עבודה ממשלתיות, ויזות של "עובדים מיומנים" (הנדרשים בענפי הבנייה, הסיעוד והחקלאות), או כסטודנטים שנשארים לעבוד במדינה.
פקיסטן ובנגלדש: קהילות ותיקות ומבוססות מאוד ביפן. רבים מהם הגיעו ליפן כבר בשנות ה-80 וה-90 במהלך תקופת "כלכלת הבועה", השתקעו בה, הקמו עסקים עצמאיים (כמו סוכנויות למכירת רכבים משומשים ויבוא), והיו ממקימי המסגדים הראשונים במדינה.
הגידול המהיר בהיקף האוכלוסייה הוביל לעלייה במספר אירועי החיכוך ובמתחים בין תושבים מקומיים לקהילות המהגרים, תופעה שמועצמת במידה ניכרת באמצעות רשתות חברתיות.
סוגיות רעש ותפילה
באוסקה הופצו טענות ותלונות ברשתות החברתיות בנוגע להשמעת קריאות תפילה בעוצמה גבוהה בשעות הבוקר המוקדמות. במקרים רבים מתברר כי מדובר בשמועות שאינן משקפות את המציאות בשטח, אך הן מייצרות חרדה בקרב תושבי השכונות.
התנגדות לבנייה ופיתוח: בעיר פוג'יסאווה שבמחוז קנאגאווה (סמוך לטוקיו) התעוררו מחאות מקומיות והתנגדויות רשמיות מצד תושבים סביב תוכניות להקמת מסגד חדש באזור מגורים.
אירועים פליליים: בפברואר האחרון דיווחה המשטרה על סדרת שריפות חשודות באבטסו שבמחוז הוקאידו, אשר פגעו במסגד מקומי ובסוכנות לרכבים משומשים בבעלות אזרחים פקיסטנים. הנסיבות נמצאות תחת חקירה.
מנהלי מרכזים קהילתיים ומסגדים, כמו עלי (שם בדוי) המנהל מסגד באזור צפון קאנטו מזה כ-30 שנה, מדווחים כי לצד שיתוף פעולה מוצלח ארוך שנים עם הרשויות המקומיות והמשטרה בנושאים יומיומיים כמו הסדרי חנייה או הדרכת מהגרים בנושאי איסוף אשפה ופנסיה, חלה בשנה האחרונה עלייה ניכרת בהודעות ושיחות טלפון בעלות אופי עוין הדורשות מן הזרים לעזוב את המדינה.
פערים מובנים במנהגים ובחוק
אחת מנקודות המחלוקת המרכזיות נובעת מהבדלים תרבותיים עמוקים בנושאי דת וקהילה. כיום גובר הביקוש בקרב הקהילה המוסלמית להתאמות מוסדיות, כגון הקצאת חלקות קבורה ייעודיות (האסלאם מחייב קבורת שדה, בעוד שהנורמה המקובלת ביפן היא שריפת גופות וקבורת האפר במקדשים בודהיסטיים) ואספקת ארוחות בית ספר המותאמות לכללי החלאל. דרישות אלו נתקלות לעיתים קרובות בהסתייגות או בחוסר מוכנות מצד הרשויות והתושבים המקומיים.
מיצ'יטו אוהאשי, חוקר אורח במכון לקיום רב-תרבותי באוניברסיטת מחוז אייצ'י, מסביר כי הנטייה לשתף ולדון בבעיות שכונתיות קטנות ברשתות החברתיות הופכת סוגיות נקודתיות למקור לחשש ציבורי נרחב. לדבריו, אף על פי שקיימות תקנות וחוקים האוסרים על נאומי שטנה, יעילותם ככלי הרתעה מוגבלת, והפתרון טמון ביצירת ערוצי תקשורת ישירים בין הקהילות ברמה האישית ולא רק על בסיס שיוך מגזרי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו