איך מעכלים את העצב על החופשה שבוטלה?

המזוודות כבר היו פתוחות, הדרכונים נשלפו מהמגירה ורשימת ה"חובה לבקר" הייתה מוכנה בטלפון. עבור המוני ישראלים, חופשת הפסח הקרובה הייתה אמורה להיות הרבה יותר מעוד נופש, היא סימלה את התקווה לכך שדווקא השנה נזכה לחגוג את החג ללא עננת הלחימה והמתיחות הביטחונית שליוותה אותנו בשנתיים האחרונות.

ואז הגיע מבצע "שאגת הארי". השקט המיוחל התחלף בדריכות, והחלומות על חופשה בחו"ל נמוגו בצל חוסר הוודאות הביטחונית. בבת אחת, תכנונים של חודשים ארוכים התנפצו אל מול המציאות, והותירו משפחות רבות בבית, מנסות לעכל את האכזבה הגדולה. רבים רואים בכך צרות של עשירים, אבל מדובר במצוקה של ממש.

"לא העליתי על דעתי אופציה שלא נצליח להמריא"

עבור לי פרס ממושב אלוני אבא, הטיסה לפראג הייתה אמורה להיות החופשה המושלמת שלה ושל חברתה הטובה, חופשה לה חיכו במשך זמן רב. "תכננו את זה חצי שנה מראש, חסכתי כסף במיוחד עבור זה", היא מספרת. "היינו אמורות לטוס במהלך מרץ לשבוע של שקט, לטייל, לאכול ופשוט לנוח מהכול".

התזמון של מבצע "שאגת הארי" תפס את משפחתה של לי בסיטואציה שהייתה מצחיקה אלמלא עוררה את הצורך לבכות. "ההורים שלי היו אמורים לטוס לתאילנד, בעוד ההורים של בעלי ממתינים לטוס לאתונה, ובעלי או-טו-טו בדרכו לדובאי. עשיתי אפילו הגרלה עם דפים כדי לראות מי מאיתנו ייתקע בחו"ל. לא העליתי על דעתי שהאופציה היא שבכלל לא נצליח להמריא", היא נזכרת. "ההורים של בעלי הספיקו לחזור ברגע האחרון מאתונה, אבל ההורים שלי נתקעו בתאילנד".

במקום להיות בפראג, פרס מצאה את עצמה בסופו של דבר בבית בלי מסגרת לבן שלה, מנסה לתמרן בין עבודה למציאות בבית. "לצד האכזבה שלי מהמצב, אני והחברה לא הסכמנו לוותר והחלטנו שאנחנו חוגגות את היום הזה ויוצאות למסעדה, למרות החשש התמידי מהתרעות ואזעקות".

"בסוף הבנתי שזה פשוט לא נועד לקרות"

גם במודיעין, אצל סמדר דברת, הציפייה הגדולה התחלפה בדאגה. היא ומשפחתה חיכו לטיסה לתאילנד קרוב לשנה. "קיוויתי שאם המבצע יתחיל כמה שיותר מוקדם, הוא יסתיים עד הטיסה שלנו, אבל המציאות הייתה אחרת", היא משתפת. עבור דברת, הביטול היה תהליך נפשי מורכב: "הרגשתי שעברתי חמישה שלבים של אבל. בהתחלה סירבתי להשלים עם זה, חיפשתי טיסות דרך עמאן או סיני ודחיתי את הנסיעה בשבוע בתקווה שמשהו ישתנה, עד שהבנתי שזה פשוט לא נועד לקרות".

האכזבה לא פסחה גם על המעגל המשפחתי הקרוב של דברת. "אמא שלי ואחותי היו אמורות לטוס מיד אחריי וגם להן התבטלה הטיסה. ראיתי איך הן חוות בדיוק את אותה אכזבה שאני חוויתי", היא מספרת. כשזה הגיע לילדים, דברת נקטה בגישה של הכנה מוקדמת, "הכנתי אותם מראש שזה עלול לקרות בגלל המלחמה, ולכן כשהביטול הסופי הגיע הם פשוט קיבלו את זה. בסוף, הם פשוט נהנים מזה שכולנו בבית, למרות שבעלי גויס למילואים וזה מקשה על הכול. אני מבינה שזה מחיר שצריך לשלם כדי שתהיה לנו רגיעה, אבל זה עדיין מבאס מאוד", היא אומרת.

"כשהמבצע התחיל הייתה לי תחושה שזה לא עומד לקרות"

בזמן שדברת ופרס ניסו למצוא נחמה בבית, זוהר קפוסטין מרמת גן ראה איך מסע של פעם בחיים מתרחק ממנו. הוא תכנן להגיע לסבאלברד, האי הצפוני ביותר בנורבגיה, יום לפני ליל הסדר. "זה טיול יקר ומורכב שתכננתי עוד מנובמבר", הוא מסביר.

עבור קפוסטין, היעד הזה הפך למעין פסגה שקשה לכבוש. "כבר ניסיתי להגיע לשם כמה וכמה פעמים בעבר, ומסיבות שונות זה פשוט לא קרה עדיין, וקיוויתי שהפעם זה סוף סוף יצא לפועל", הוא מספר. אך גם הפעם, המציאות הביטחונית טרפה את הקלפים: "ברגע שהמבצע התחיל, הייתה לי תחושה חזקה שזה לא הולך להסתיים מהר ושהטיסה לצערי תתבטל".

במקום לחכות לרגע האחרון הוא פעל בקור רוח. "החלטתי לבטל הכול מראש כדי לא להפסיד כסף. זה כואב במיוחד כי זו הפעם המי יודע כמה שאני מנסה להגיע לשם וזה מתבטל, אבל אמרתי לעצמי שכרגע זה פשוט לא הזמן".

במקום הקור של נורבגיה, הוא יבלה את ליל הסדר אצל הוריו. לדבריו, "אני עדיין אופטימי באיזשהו מקום, ואראה מה יקרה במהלך החג, אם המצב ישתפר אולי אמצא דיל בדקה ה-90, ואם לא אז נשמור את ימי החופש לימים שקטים יותר".

"הפגיעה אינה רק בכיס, אלא ביכולת לחלום"

התחושות הללו אינן מקריות והן משקפות קושי שחורג מעבר להיבט הכלכלי או הטכני של ביטול חופשה. על פי דורית בן גד, פסיכולוגית חינוכית ורפואית בקופת חולים מאוחדת, מדובר במציאות שפוגשת ישראלים רבים בנקודות תורפה רגשיות. "טראומה היא קודם כל פגיעה ברציפות", היא מסבירה, "כשאנחנו מתכננים חופשה, אנחנו בונים לעצמנו 'חוסן עתידי', אנחנו מדמיינים את הכיף שיהיה לנו, וזה עוזר לנו לעבור תקופות קשות. כשזה מתבטל, זו חוויה של איום על הפנטזיה שלנו. זה מערער את תחושת השליטה בחיים שלנו, שנפגעה ממילא בשנים האחרונות".

בן גד מציינת כי רבים חשים אשמה על כך שהם "מתאבלים" על חופשה בזמן שיש לחימה, אך מדגישה כי מותר וצריך לתת מקום לאכזבה, "הנטייה שלנו היא לבטל את הכאב האישי מול המצב הלאומי, אבל זה שלמישהו אחר רע יותר, לא מבטל את העובדה שהרגש שלנו לגיטימי. אנשים השקיעו זמן, כסף וציפייה וזה בסדר גמור להיות מבואסים. חשוב לא לבטל את הרגש, אלא לתת לו מקום לצד הפרופורציות של המצב. העובדה שאנחנו בריאים והבית שלנו לא נפגע היא חשובה, אבל היא לא מוחקת את האכזבה מהתוכניות שהתנפצו".

"לא לשקר, לא להמציא סיפורים"

כשזה מגיע לילדים, בן גד ממליצה על תיווך ישיר אך מבוקר, "חשוב לא לשקר ולא להמציא סיפורים. ילדים מרגישים מתי מסתירים מהם משהו וזה רק מגביר את החרדה", אומרת בן גד. "צריך להסביר שיש מלחמה ולכן אי אפשר לטוס, בלי להעמיס בפרטים קשים. במקום לבטל את התחושות שלהם, חשוב לתת תוקף לעצב של הילד ולומר משפטים כמו 'גם אני עצוב שזה התבטל, גם אני רציתי לנסוע'. אחרי שנותנים מקום לעצב, אפשר לעבור לייצור חוויות קטנות בבית, כמו סרט, ארוחה משפחתית, או כל פעילות שמחזירה את תחושת השליטה ויוצרת רגעים של נחת כאן ועכשיו".

בן גד מסכמת בנימה של אופטימיות ומדגישה את חשיבות התכנון העתידי, "חייבים להמשיך לחלום. בן אדם בלי פנטזיות זה דבר מפחיד. תמשיכו לתכנן ולדמיין, גם אם זה יקרה בצורה קצת אחרת או בתאריך אחר, עצם התכנון משחרר חומרים חיוביים במוח שנותנים לנו כוח להמשיך הלאה".

מן הצד ההפוך: "ביקור בישראל הוא כלי רב עוצמה לשינוי תודעתי"

"בפן התדמיתי ישראל נוחלת מפלה ובידודה הבינלאומי מעניק לאויביה נקודות זכות חשובות המשפיעות על התפתחות והשגת היעדים בשדה המערכה הפיזי", מסביר יוסי פתאל, מנכ"ל לשכת התיירות הנכנסת לישראל.

"תנועת תיירים לכל מדינה בעולם, מוגדרת כ'דיפלומטיה רכה'. המפגש הבלתי אמצעי בין התיירים לחיי היומיום, האתרים, התרבות והמפגשים האנושיים מהווים כלי בידי מדינות העולם בעיצוב יחסי החוץ, התדמית והמעמד הבינלאומי. בכינון יחסים בין מדינות היד הראשונה שמושטת לשלום והיכרות היא התיירות כפי שקרה בהסכמי אברהם".

על פי סקר שערך משרד התיירות, 83% מהתיירים שביקרו בישראל בעיצומה של המלחמה, דיווחו על שינוי לחיוב בדעתם על ישראל ואף ציינו שימליצו על ביקור בישראל. בפועל כל תייר הוא "שגרירות קטנה" הנתפסת כאמינה ובלתי תלויה. "מעטים הערוצים האחרים שמפעילה המדינה בזמן המשבר הנוכחי שזוכים להצלחה כזאת בשדה המערכה על תדמית ישראל", מסביר פתאל.

"מדהים להיווכח שדווקא על רקע עובדות אלו והשפל במעמד ותדמית ישראל בעולם בוחרת המדינה לזנוח את אחד מהנכסים האסטרטגים החשובים והאפקטיביים ביותר - ענף התיירות הנכנסת לישראל. המשבר המתמשך מאיים למוטט את התשתית המעטה שנותרה ממארגני התיירות לישראל. בפועל ישראל בחוסר המעש וההתעלמות מהתחום, מחריבה את אחד מנכסיה החשובים המהווה גשר חשוב לעולם".