אירופה עדיין אחת היבשות הכי כיפיות לטיול, אבל "אירופה" זו לא הבטחה לשקט נפשי. גם בערים מדהימות יכולות לחכות לכם כייסים ליד האטרקציות, הונאות מוניות, מוקדי פשיעה נקודתיים, ובמקרים מסוימים גם סיכון ממשי בגלל מצב ביטחוני ומלחמה. הרשימה כאן לא אומרת ש"אסור" לנסוע, אלא איפה הסיכון והטרחה עלולים לנצח את ההנאה, במיוחד בטיול קצר או משפחתי.
גלזגו, סקוטלנד: חיי לילה תוססים, לפעמים מדי
גלזגו היא העיר הגדולה בסקוטלנד, מלאה מוזיקה, פאבים, מוזיאונים ואנרגיה של מקום שחי עד מאוחר. ועדיין, היא נתפסת כעיר עם אופי מחוספס יותר, כולל כיסי פשיעה ועימותים בין כנופיות, בעיקר סביב עולם הסמים. רוב התיירים לא ייפגעו, אבל האווירה דורשת יותר תשומת לב בלילה ובאזורים פחות מרכזיים. אם אתם רוצים סקוטלנד בלי דופק גבוה, אדינבורו לרוב מרגישה בטוחה ומסודרת יותר.
בלפסט, צפון אירלנד: עיר מרתקת, עם מתח "שקט”
בלפסט היא שיעור חי בהיסטוריה מודרנית: מהטיטאניק ועד "הצרות" והסכם יום שישי הטוב. האלימות הפוליטית רחוקה ממה שהייתה, אבל בעיר עדיין יש אזורים שמזוהים עם חלוקה קהילתית ורגישות גבוהה, במיוחד כשנכנסים לשיחות פוליטיות או מסתובבים בלילה בלי להכיר את השטח. ביקור ב"קווי השלום" (Peace Wall) עם ציורי הקיר המרתקים עשוי להיות בלתי נשכח, אבל עדיף לעשות אותו עם סיור מסודר או לפחות מסלול מתוכנן מראש.
"קווי השלום" בבלפסט - תזכורת חיה לעבר טעון ולעיר שמעדיפה היום שקט, אבל עדיין מחייבת היכרות וזהירות
פודגוריצה, מונטנגרו: בירה שימושית, לא בהכרח יעד לחופשה
פודגוריצה יכולה להיות עצירה לוגיסטית בדרך לחופים ולאגמים של מונטנגרו, אבל היא לא תמיד מרגישה "יעד תיירותי" נוח. החדשות הטובות: לפי הערכות ביטחוניות עדכניות, מדובר לרוב בסביבה עם רמת איום נמוכה יחסית לתיירים, גם מבחינת פשיעה וגם מבחינת טרור. ועדיין, כמו בהרבה ערים, כדאי להיזהר מכספומטים, לשמור על חפצים באזורים הומי אדם, ולהעדיף נסיעות מסודרות בלילה.
סרייבו, בוסניה והרצגובינה: עיר מהממת, אבל יש כללים!
סרייבו משלבת טבע דרמטי, שווקים, אוכל ומורשת היסטורית שמרגישים בכל רחוב. אבל פה חשוב לטייל חכם: הרשויות מדגישות סכנת כייסים/שוד תיק באזורים תיירותיים ובתחבורה ציבורית, וגם עלייה בגניבות מרכב באתרים פופולריים סביב העיר. והדבר היותר ייחודי: עדיין קיימים סיכונים של מוקשים וחימוש שלא התפוצץ מאז שנות ה-90, בעיקר מחוץ לצירים מרכזיים ובשטחים כפריים. לא יורדים מהשביל בלי מדריך מנוסה.
מאלמו, שבדיה: עיר יפה על המים, עם סיפור מורכב של כנופיות
מאלמו יושבת מול קופנהגן מעבר למצר אורסונד ונראית כמו עצירה מושלמת בטיול סקנדינבי. העניין הוא ששבדיה חוותה בשנים האחרונות עלייה באלימות נשק הקשורה לכנופיות, ומוסדות רשמיים מצביעים על קשר בין העלייה הזו לבין פשיעה חמורה. במקביל, יש גם דיווחים על ירידה חדה במספר אירועי ירי ב-2025 בעקבות מאבק משטרתי ממוקד, אבל זה לא בהכרח הופך את מאלמו ליעד "נטול דאגות". למטייל הממוצע, שטוקהולם וטבע שבדי יהיו לרוב בחירה רגועה יותר.
קייב, אוקראינה: יעד חלומי, אבל כרגע זה פשוט לא זמן לטייל
קייב היא עיר היסטורית מרהיבה, עם כיכרות איקוניות, כנסיות עתיקות וסצנה עירונית מודרנית. אבל נכון ל-2026, המלחמה ממשיכה להשפיע על המדינה, וגם אזורים שאינם קו חזית חשופים למתקפות טילים וכטב"מים. שגרירויות ואזהרות מסע מדגישות שאין דרך “להניח” בטיחות, ושצריך להישמע להתרעות ולהכיר מרחבים מוגנים אם נמצאים שם. לכן, לתיירות רגילה זה יעד שמחכים איתו.
מוסקבה, רוסיה: סיכונים שהורסים את החופשה עוד לפני שהיא מתחילה
מוסקבה היא בירת תרבות ענקית, עם הקרמלין, הכיכר האדומה, מטרו מפואר ומוזיאונים ברמה עולמית. אבל כרגע, הסיכונים אינם "רק כייסים": אזהרות מסע אמריקאיות קוראות לא לנסוע לרוסיה ומדגישות סיכונים כמו מעצרים/מעצרי שווא, אכיפה לא צפויה, מגבלות סיוע קונסולרי, ניטור תקשורת, ובעיות תשלום בגלל סנקציות (כרטיסים אמריקאיים לא עובדים). גם התפעול מסובך יותר: טיסות זמינות פחות ושינויים יכולים להגיע בלי הרבה התראה.
בוקרשט, רומניה: לא מסוכנת במיוחד, אבל מלאה ב"קטנות" מבאסות
בוקרשט הפכה ליעד עולה בזכות מחירים נוחים, חיי לילה וסגנון אדריכלי שמרגיש כמו ערבוב של מזרח ומערב. הבעיה היא שהיא יכולה להיות “מגרש משחקים” לגנבים קטנים. לפי המלצות רשמיות, צריך להיזהר במיוחד מגניבות והסחות דעת בערים גדולות, בעיקר בבוקרשט, בתחבורה ציבורית, בתחנות רכבת ובאזורי תיירות כמו בתי מלון וצ'יינג'ים. זה לא יעד שצריך לפחד ממנו, אבל כן יעד שכדאי לטייל בו עם ארנק חכם, מינימום מזומן, וקצת חשדנות בריאה.
לונדון, אנגליה: מכת גניבות טלפון מהיד
לונדון מדהימה, אבל היא גם יעד שמושך מיליוני תיירים בכל שנה, וכשיש הרבה תיירים יש גם הרבה הזדמנויות לכייסים ועוקצים ליד מוקדי ענק כמו רחובות קניות, פארקים ואטרקציות מרכזיות. מעבר לזה, באנגליה יש שיח מתמשך על אלימות סכינים, והממשלה מפרסמת נתונים ופרויקטים ייעודיים בנושא בלונדון. זה לא אומר שמבקר ייפגע, אבל זה כן אומר: לא להסתובב שיכורים בלילה, לא להגיב לפרובוקציות, ולהחזיק טלפון וארנק כמו שמחזיקים דרכון.
גרוזני, צ'צ'ניה: יעד "אקסטרים" למטיילים מנוסים בלבד
גרוזני עברה הרס ושיקום דרמטיים, והיא מסקרנת מבחינה היסטורית ותרבותית. אבל זה גם אזור שנחשב רגיש יותר פוליטית וביטחונית בתוך הפדרציה הרוסית, עם רמת פיקוח גבוהה, נורמות מקומיות שונות, ופוטנציאל לאי יציבות נקודתית. כשמוסיפים לזה את אזהרות המסע הכלליות נגד נסיעה לרוסיה כרגע (כולל חששות ממעצר, ניטור תקשורת וקושי בקבלת סיוע), התוצאה היא יעד שרוב התיירים פשוט לא צריכים על הראש.
בירמינגהם, אנגליה: מעניינת מחוץ למסלול, אבל עם נתוני סכינים שמחייבים עירנות
בירמינגהם יכולה להיות בחירה מעולה למי שרוצה אנגליה “אמיתית” מחוץ ללונדון, כולל היסטוריה תעשייתית וסצנה אורבנית חזקה. מצד שני, אזור ווסט מידלנדס מזוהה עם פשיעת סכינים ברמה גבוהה יחסית, ויש גם נתונים רשמיים ופרסומים על היקף עבירות סכין באזור. תיירים בדרך כלל לא יהיו מטרה, אבל קל להסתבך אם מסתובבים באזורים הלא נכונים בלילה. אם אתם מגיעים, עדיף לבחור לינה במרכז, להיצמד לתחבורה מסודרת, ולהימנע מקיצורי דרך בתחושה "לא משהו".
פורטו, פורטוגל: מושלמת לסופ"ש, אבל גן עדן לכייסים
פורטו היא אחת הערים היפות באירופה: נהר הדואורו, גשרים, יקבים ואוכל שמצדיק טיסה גם לשלושה ימים. ובכל זאת, הרשויות עצמן מזכירות שבפורטוגל בכלל, ובאזורים תיירותיים במיוחד, כייסות, חטיפת תיקים ופריצות לדירות נופש הן תופעה נפוצה, כולל שימוש בהסחות דעת ואפילו איומים. המשמעות פשוטה: בפורטו נהנים יותר כשנוסעים "קל". תיק סגור, טלפון בכיס פנימי, ובלי להשאיר שום דבר ברכב. זה ההבדל בין חופשה חלומית לבין יומיים של התעסקות בביטוחים ובילוי בתחנות משטרה.
איך להפוך את הרשימה הזאת ל"לא רלוונטית" עבורכם
אם אתם בכל זאת בוחרים באחד היעדים כאן, זה מה שבאמת מוריד סיכון:
לא לשאת את כל הכסף והמסמכים יחד.
להעדיף תחבורה רשמית/אפליקציות ולסגור לינה באזור מרכזי.
באזורים עמוסים: יד על התיק, עין על הטלפון.
במדינות עם אזהרות מסע חריפות: פשוט לא להיות שם "בשביל החוויה".