הפלגה במחלוקת: כך ספינות הקרוז חילקו את "עיר הבירה של הקרחונים"

העיירה אילוליסאט (Ilulissat) שבמערב גרינלנד מוכרת כ"עיר הבירה של הקרחונים", אך בעיני ראש העיר שלה, לארס אריק גבריאלסן, מדובר כעת בעיירה שסועה. מקום שבו חברים ושכנים חדלו לדבר אלה עם אלה בעקבות מחלוקת סביב אוניות הקרוז שמביאות תיירים לצפות בפלאי הקרח.

הפיורד הקפוא שלה, שמוכר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, מושך אלפי מבקרים בחודשי הקיץ, כל אחד מהם עשוי להניב הכנסה משמעותית לעיירה. אך מפעילי תיירות מקומיים טוענים כי הם מודרים מהתעשייה על ידי חברות גדולות יותר, שמציעות מחירים נמוכים יותר או עוקפות לחלוטין את העסקים המקומיים, בעוד שסירות מקומיות נותרות בלתי פעילות בנמל.

ראש העיר קרא לתושבים להפגין נגד הגעתאוניות הקרוז, באמצעות מחאות ושלטים, קריאה שעוררה את זעמה של שרה בממשלת גרינלנד, שטענה כי הוא מרחיק תיירים. לדבריו של גבריאלסן, הקהילה חצויה בין אלה שבחרו לשתף פעולה עם חברת Greenland Cruises (חברה גרינלנדית שבסיסה בנואוק) ועם החברה הדנית Vela Nordic, לבין אלה שלא. "אנחנו כבר לא מזהים את עצמנו, אנחנו לא אומרים שלום זה לזה, כי אנחנו מפולגים".

לדבריו, אם אוניות הקרוז יפסיקו לעבוד עם שתי החברות הללו ועם חברת תחבורה בבעלות קבוצת טיולים דנית, הן בעצם יתמכו בתושבים משלמי המסים המקומיים.

שרת הכלכלה של גרינלנד, נאהיה נתניאלסן, גינתה את קריאתו של ראש העיר, ואמרה כי מדובר ב"שילוב מצער מאוד של שימוש בסמכות ופעילות אקטיביסטית". לדבריה, כמה ביקורים של אוניות קרוז בעיר כבר בוטלו, ואחרים שוקלים לעקוף את אילוליסאט. בשנה שעברה אף נמנעה מאוניית קרוז כניסה לנמל, בטענה שהיא מסתמכת רק על מפעילים תיירותיים זרים.

המחלוקת מתרחשת בזמן קריטי לגרינלנד, שבה ענף הדיג שלט בעבר, אך כיום תיירות הופכת לגורם כלכלי חשוב, במיוחד על רקע הפשרת הקרח הארקטי.

במקביל, מתגבר העניין של ארצות הברית בגרינלנד, הן בתחום ההשקעות במינרלים והן בתחום התיירות, במיוחד מאז שדונלד טראמפ איים לרכוש את הטריטוריה. הקיץ הושקו טיסות ישירות מניו יורק לנואוק, בירת גרינלנד, לאחר פתיחת שדה תעופה בינלאומי חדש. גם באילוליסאט מוקם כעת שדה תעופה חדש, שצפוי להיפתח בשנה הבאה.

מה באמת קורה כשיש התרעת צונאמי - ואתם עלאוניית קרוז?

בשנה שעברה עבר חוק תיירות חדש שמטרתו לפתח את התחום באופן בר-קיימא ובעל שורשים מקומיים, אך גבריאלסן טוען שאין בכך די. הוא מציע להקים רשות תיירות ארצית שתנוהל על ידי הרשויות המקומיות והתעשייה, כדי לחלק בצורה הוגנת יותר את המשימות והלקוחות. בנוסף, לדבריו, יש צורך בתיקון חוקי המס.