גליליון דולר: ביקור במלון שהמציא מחדש את החופשה המשפחתית בישראל

מימין, במרחק, רכס הרי הגולן הופך אט אט מצהוב לכתום, מכתום לאדום, ומאדום לבורדו. משמאל, קרוב מאוד, הר גלילי נאה שחלקו מיוער וחלקו טרשי נישא מעל הריזורט, מעורר יראה ובו זמנית נוסך ביטחון. לרגליו, קצת צפונה, תחנת דלק קטנה. יחד עם השדות החקלאיים שמלפנים, הנמתחים בגוונים משתנים עד לאופק ההררי, בהחלט אפשר לדמיין שהמרפסת המושלמת שאני יושב בה כרגע, בשעת בין ערביים, נמצאת באיזה חור נידח וקסום ביוטה או בקנטקי. 

כשמגיעים לכאן מעיר מאובקת שנראית כמו אתר בנייה ענק (עקב פרויקט הנצח של הרכבת הקלה) עם בת זוג ושני ילדים קטנים שלא יצאו מהבית במשך 12 ימי טילים איראניים, זה בכלל, אסקפיזם חלומי. כל עוד, כמובן, הילדים עסוקים במשהו בחדר. זה לא נמשך זמן רב, אבל גם כמה דקות מספיקות כדי למלא מצברים ולאגור כוחות לקראת ה"אבא, בוא לבריכה" הבא. 

הקונספט נבנה באופן מאוד מחושב, עם דגש על סנכרון מלא בין האטרקציות והפעילויות להורים לבין אלה של הילדים, שגם מתקיימות בסמוך זו לזו, כך שניתן לוודא כל הזמן שהכל תקין עם הקטנים. מדובר בלוגיסטיקה מופתית, שמביאה לשיפור מהותי ברמת החיים בעת חופשה משפחתית

אפשר להבין אותם. אמנם קשה להתנתק מהסוויטה המרווחת והמפנקת ומהפומו לחורף שמייצרים צילומי הפרות בגולן המושלג, ואמנם חם בחוץ יותר מאשר בסאונה של מכון הספא היפה, או בחמאם הטורקי הסמוך - אבל עדיין, הבריכה של מלון גליליון מוצלת, עטופה בנוף של שומר מסך, ובאמת שאי אפשר לסרב לה. אז כן, ילדים, אבא בא לבריכה, אבל לא בטוח שיסכים לצאת ממנה. 

מצד שני, הקונספט הייחודי של המלון, והלוקיישן המטמטם שבו הוא שוכן, גורמים לכך שיש בו חיים, ולא מעט, גם מחוץ למים. העגורים - שמככבים על קירות המבנים בצילומים ובאיורים, ומהווים מעין תמה כללית של הריזורט השוכן בלב עמק החולה - פחות מסתובבים כאן בקיץ, אבל השבוע נחתה בעמק להקת פלמינגואים, וזה אולי אפילו יותר מלהיב. 

אפשר להיכנס לשמורת החולה הסמוכה ולצפות בהם, ואפשר גם לחכות עם זה קצת, לשעה נורמלית יותר בכל הנוגע לשילוב בין תנאי אקלים למגבלות המין האנושי, ולעשות בינתיים משהו אחר. מה עוד אפשר לעשות בריזורט כה רגוע, פסטורלי ושקט, פרט לבטן ולגב? ובכן, הפתעה - אחת הסיבות המרכזיות לכך ששקט ורגוע כאן מאוד, בטח יחסית לבית מלון בישראל ביולי-אוגוסט, היא שהילדים עסוקים. יש להם המון דברים מגניבים לעשות כאן גם מחוץ למים. 

מתחת לפני השטח, מבלי שזר יוכל להבחין בכך, פועל כאן סוג של קלאב-מד. הפעלות, טיולים, סדנאות, סרטים, מופעים ליליים - הכל, חוץ מאגדו-דו-דו (ברוך השם). הקונספט כאן בחודשי הקיץ הוא "סאמר קאמפ", על כל המשתמש מכך בנוגע לתעסוקה לילדים - אבל עם טוויסט: גם להורים יש פה מה לעשות עם הילדים - או בלעדיהם, בזמן שהם בפעילות אחרת.

הקונספט נבנה באופן מאוד מחושב, עם דגש על סנכרון מלא בין האטרקציות והפעילויות להורים לבין אלה של הילדים, שגם מתקיימות בסמוך זו לזו, כך שניתן לוודא כל הזמן שהכל תקין עם הקטנים. מדובר בלוגיסטיקה מופתית, שמביאה לשיפור מהותי ברמת החיים של הורים בעת חופשה עם ילדים - ולהפך (הילדים לפעמים שמחים להתנתק קצת מעול ההורים).

השנה, ה"סאמר קאמפ" פועל תחת הכותרת "מסביב לעולם ב-80 יום" והפעילויות מתמקדות בנושאים הקשורים לתרבויות, למדינות וליבשות. לילדים, זה אומר סדנאות יצירה לא שגרתיות, סרטים באולם הקולנוע בצהרים וליד הבריכה בערב, מופעי קרקס וקפוארה, וקומזיצים ליליים עם סיפורים ומרשמלו. להורים, במקביל, ובנוסף לשקט, יש שיעורי יוגה ופילאטיס, סדנאות וטעימות יין ביקב המקומי, ומסעות קולינריים באזור. להורים ולילדים ביחד יש טיולים בנחל עיון ובנחל שניר המצוינים והמצננים, ובאתרים מרהיבים אחרים בגליל העליון ובגולן. 

נראה שהקונספט, שנולד בהשראת אתרי התיירות ביער השחור בגרמניה, עובד מצוין. אולי גם העובדה שהריזורט הסמוך מאוד לגבול עם לבנון לא נפגע, כמעט באורח נס, לאורך כל הלחימה מול חיזבאללה, תרמה לתפוסה המכובדת מאוד שלו ביום הראשון של החופש הגדול. אין בארץ הרבה פתרונות כאלה לחופשה משפחתית. גליליון, לפחות מבחינה זו, תפס משבצת ריקה, וכעת, לאחר מלחמת 12 הימים, הוא מספק צורך מהותי בפיצוי לתא המשפחתי. 

בקיצור, היינו בבריכה, עשינו יוגה, היינו בבריכה, עשינו פילאטיס, היינו בבריכה, נכנסנו לסאונה, היינו בבריכה, בילינו בחמאם, היינו בבריכה, שתינו יין, היינו בבריכה, טיילנו פה, היינו בבריכה, טיילנו שם, היינו בבריכה, הילדה הכניסה דף לצלוחית עם צבעי אקריליק ויצא לה ציור פסיכדלי, היינו בבריכה. 

אמנם קשה להתנתק מהסוויטה המרווחת והמפנקת, ואמנם חם בחוץ יותר מאשר בסאונה של מכון הספא היפה, אבל עדיין, הבריכה של מלון גליליון מוצלת, עטופה בנוף של שומר מסך, ובאמת שאי אפשר לסרב לה

מן הסתם, אחר כך גם היינו רעבים. אמנם ארוחת הבוקר במסעדת המלון היתה מוצלחת - זללנו וזללנו כנהוג בבופה ישראלי אותנטי - אבל מרוב כיף, ובשל מיעוט מקום בבטן, דילגנו על ארוחת צהרים. והנה, כבר שש וחצי. ארוחת הערב מוגשת במסעדת "שקנאי" של המלון. 

באופן די מדהים, גם כאן הצליחו אנשי המלון לדייק את האיזון שבין הורים לילדים. סטייקים עסיסיים, דגים טריים, קדירות גולאש, פרגיות מתובלות, המבורגרים בהרכבה עצמית, תוספות מכל הסוגים, סלטים יפים וטריים, קינוחי מלבי ופיסטוק מעולים, קאפקייקס בצורת מפלצת (מפחידה!) - והכל איכשהו גם מתאים לקטנים וגם באמת טעים, בכל קנה מידה, לגדולים. 

יש פה בסך הכל 120 חדרים וסוויטות. כולם מפנקים, כולן מפנקות. גם בתפוסה מלאה, אין ממש תחושה של עומס, שכן שלל הפעילויות ואפשרויות הבילוי מפזרות את האורחים ברחבי המתחם המטופח ומחוצה לו. במסעדה הענקית, בת שתי הקומות, לא מורגש לחץ כלשהו על הבופה. מה שכן מורגש, מאוד, זה שמאחורי הקלעים פועלת, שוב, לוגיסטיקה מתוקתקת. 

זהו. חוזרים לחדר. הילדים כבר עייפים, ההורים יותר. מחר נוסעים הביתה. חבל. זה היה בדיוק מה שהיינו זקוקים לו כדי לצאת סופית מהממ"ד, ולחזור לחיים. למרבה המזל, לפני שחוזרים לחיים אפשר להיכנס קצת לבריכה. מזמן לא היינו שם. לילה טוב, מלון גליליון. נתראה שוב בקרוב. 

הכותב היה אורח של מלון גליליון