אם סוריה תכיר בריבונות ישראל בגולן, יהיה זה הישג היסטורי-אסטרטגי שאינו נופל בחשיבותו מההישג הישראלי האחרון בתקיפת היכולות הצבאיות של איראן. הכרה סורית בגולן הישראלי תשנה דה-יורה את גבולות ישראל, תבטיח יציבות ובטחון בגזרה הצפונית לאורך זמן ועשויה להשליך על גזרות ותוואי גבול נוספים המצויים במחלוקת.
100 שיחיים דרוזים מסוריה בביקור ההיסטורי בישראל
ואולם, אם ישראל תכיר במשטר החדש בסוריה ללא הסדרה סופית של קו הגבול בין המדינות, ותסתפק בהסכם "אי-לוחמה", תוך נכונות סורית להמשך הנוכחות הישראלית בגולן בשלב הזה ודחיית המחלוקת באשר לתוואי הגבול המוסכם בין המדינות לעתיד, הרי שתהיה זו כניסה ב"עיניים עצומות לרווחה" לקורלס מדיני-אסטרטגי שסופו אחד: הבשלת התנאים לנסיגה ישראלית מהגולן תמורת שלום עם סוריה, קץ התביעות וסוף הסכסוך.
המו"מ שמתקיים בימים אלה בין ישראל לסוריה יכול שיכריע את גורלו של הגולן הישראלי לשבט או לחסד. התוצאה הסופית של טעות היסטורית ככל שתיעשה עכשיו, תתגלה במלוא מערומיה רק בעוד מספר שנים.
סביר שהסדר עתידי שיכפה על ישראל בשל טעויות ההווה, לא ייחתם במשמרת של אלה האוחזים היום בהגה המדיני. הם לבטח יאמרו שלחלוטין לא התכוונו לתוצאה הרת אסון. שוב יוכח ש"הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות". לכן חשוב לחדד ולהבהיר, האחריות על תוצאות הסופיות של התהליך מוטלת על כתפי אלה המנהלים אותו בראשיתו, אלה האוחזים היום בהגה.
על כן, שאלת ההכרה בריבונות הישראלית בגולן חייבת להיות הנושא הראשון לדיון במסגרת מו"מ עם סוריה, ולא הנושא האחרון. ישראל צריכה לנהל מו"מ מול הסורים כמעצמה אזורית ולא כמדינה קטנה מוקפת אויבים, המשוועת לרגיעה ורווחה מדינית ומוכנה למשכן את העתיד תמורת מנעמי ההווה.
ישראל צריכה לשים על קרני הדילמה את המשטר הסורי בשעה שהוא מנסה לשקם את סוריה ולהרימה מאשפתות. היא צריכה לעשות את זה עכשיו, כשביסוסו של משטר זה תלוי בהקשרים מסוימים, בנכונות ישראל ובפרט תלוי בבעלת בריתה של ישראל – ארה"ב.
להשתחרר מנוסחאות מעורפלות
קשה לצפות חלון הזדמנויות היסטורי נוח יותר להכרה סורית בריבונות הישראלית בגולן. אם יש ספק באשר ליכולת ונכונות הממשל הסורי להכיר היום בריבונותנו בגולן, הרי אין ספק שבעתיד, כאשר משטר זה יקום על רגליו, יזדקף, ישקם את סוריה ויאחד את חלקיה הוא לעולם לא יוותר על הגולן ויכיר בריבונות ישראל בו.
לא יעזרו ניסוחים פתלתלים, הבטחות שיירשמו על שלגי החרמון או מכתבי צד של צדדים שלישיים כאלה ואחרים באשר להשארת שיקול הדעת העתידי בעניין זה לישראל. אלה הם כלים של האתמול, שהניסיון מוכיח שכשלו בזמן אמת.
כפי שישראל שינתה תפיסה ביטחונית בעקבות 7 באוקטובר והשתחררה מקונספציות שהביאו אותה לסף תהום, על ישראל להשתחרר מנוסחאות מדיניות מעורפלות שאינן רלוונטיות עוד למזרח התיכון, ולנהל אינטרסים על בסיס "מזומן" ולא על בסיס התחייבויות עתידיות.
דחיית הדיון באשר לקו הגבול המוסכם בינינו ובין הסורים לשלב שני, תעמיד את ישראל במצב בלתי אפשרי. בשלב זה, תדרוש סוריה לאחר שיקומה, נסיגה ישראלית מרמת הגולן בתמורה להסכם שלום מלא, ולהתייצבות שכם אל שכם מול האויב האיראני. הפיתויים, ההבטחות, התועלות והמתנות שיורעפו על ישראל תמורת נסיגה, לצד לחץ בינ"ל כבד והתפוררות אחדות הדעות בחברה הישראלית, תכשיר את הקרקע לנסיגה.
בפרט, אם נסיגה כזו תהיה הדרגתית, תלווה בערבויות ביטחוניות אמריקניות, תשופה ע"י הקטארים, ותכיל מטעמים כמו פתיחת ציר יבשתי לאירופה, קידום ברית אסטרטגית כנגד איראן, חימום היחסים עם טורקיה וקטאר וכמובן "חומוס בדמשק". שינוי גישה אמריקנית בעידן של ממשל אחר, לבטח תייצר כובד משקל להסדר נסיגה שכזה.
אלה המאמינים שהגולן הוא חלק בלתי נפרד מישראל. אלה הרואים בגולן אדמת מולדת. אלה המבינים שריבונות ישראל בגולן היא תעודת ביטוח תמידית לביטחונה של ישראל. אלה החרדים למקח טעות היסטורי בדומה למו"מ שניהלו ארבעה ראשי ממשלה ישראלים לירידה מן הגולן. כל אלה צריכים להתעורר עכשיו, להניף דגל אדום בוהק ולפעול היום להעמיד את הדרישה להכרה סורית בריבונות ישראל בגולן כתנאי מקדים לכל הסכם, ולא להמתין לתוצאות מו"מ שייקבע את המסלול בו תצעד ישראל בשנים הקרובות בהקשר זה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו