לא רק שייקים, סלט פפאיה ועיסויים: בין אם זו הפעם הראשונה שלכם בתאילנד, או שאתם כבר מנוסים, סידרנו לכם חלק שני של רשימה שתסייע לכם - מה לא לעשות בתאילנד ומה אתם צריכים לדעת. הכותב הוא רוני מויאל מקבוצת הפייסבוק באלי תאילנד.
מה אסור לעשות בתאילנד? חלק ראשון
אל תדברו בקול רם
קול נמוך, כבוד גבוה. אם אתם מדברים בטלפון בקניון או במקדש - בבקשה לא בצעקות. תאילנדים מדברים בשקט, גם כשמדובר בטלפון. הם רואים בדיבור בקול רם מעין חוסר נימוס, בעיקר כשזה קורה ליד אנשים זרים. גם אם לא תבינו את כל הדקויות, פשוט נסו לדבר כמו שהייתם רוצים שידברו לידכם, זו כבר חצי מהדרך.
בלי מגע רומנטי מוגזם ברחוב
גיבוש זוגי? פחות בציבור. בתאילנד תראו המון זוגות אוהבים, אבל רובם מתנהגים בצורה מאוד מאופקת ברחוב. לא תראו כמעט נשיקות בפה, חיבוקים מוגזמים או מגע רומנטי מוגזם. למה? כי הצניעות והנימוס עדיין שוררים כאן, אפילו בדור הצעיר. אז אם אתם בזוג - תרגיעו את האינסטינקטים המערביים. אפשר לאהוב – גם בלי להפגין.
אל תנעצו מבטים ברכבת
מבט אחד יותר מדי ואתם כבר לא מנומסים. אם יצא לכם לנסוע ברכבת העילית (BTS) או התחתית (MRT) בתאילנד, בטוח שמתם לב שכולם, אבל כולם, שקועים במסך. זה לא שאתם דמיינתם, זו ממש תופעה תרבותית. ברגע שנכנסים לקרון, עולם שלם נכבה. אין שיחות רמות, אין קיטורים, אין דרמות. רק אוזניות, טלפונים ושקט מוחלט. התאילנדים מתייחסים לרכבת כמו למקדש קטן של שקט עירוני.
ומה ממש לא עושים? מסתכלים על מסך של מישהו אחר. זו נחשבת חדירה לפרטיות, ולא מנומסת בכלל. אפילו אם אתם סקרנים לדעת במה הוא או היא צופים – אל תציצו. בתאילנד, המרחב האישי כולל גם את המסך שלך, ואפילו יותר מזה – הוא מסמל כבוד לאדם ולבחירות שלו. אז תעשו כמוהם: תשימו אוזניות, תורידו את המבט ותרגישו רגע של שקט באמצע העיר הכי סוערת בעולם.
אל תשאירו גרגר אורז בצלחת
זה אולי נראה קטן, אבל בתאילנד להשאיר אורז בצלחת נתפס כזלזול. האורז כאן הוא קדוש כמעט כמו בודהה. הוא פרי עמל של איכרים, של עונות, של חיים שלמים. אז גם אם שבעתם, השתדלו לסיים, או לבקש פחות מראש. זה מעביר מסר חזק: אני מעריך את מה שקיבלתי. ובתאילנד? זו הדרך הכי פשוטה לכבוד.
לא לעשות דרמה מג'וקים או לטאות
נותנים להם לחיות. במערב, חרק קטן – וישר נעל. בתאילנד? מקסימום מנפנפים בעדינות או מתעלמים. גם לטאות (גקו) שמטיילות על הקיר - נחשבות למזל טוב ולא מזיקות בכלל. אם תפגשו מקומי ותגיבו בפאניקה, הוא יסתכל עליכם כאילו אתם עושים דרמה מהסרטים. תרגעו, הכול בסדר. זה הבית שלהם לפני שזה המלון שלכם.
לא למהר או לצפור בכביש
נהיגה איטית? זה לא עצלנות - זו אמנות. תתפלאו אבל מרבית התאילנדים נוהגים לאט. לא נהגי המוניות והטוקטוקים שמתפרנסים מזה. "סַבַּי סַבַּי" זו לא רק גישה - זו פילוסופיית חיים. לא למהר, לא ללחוץ, לא לצפור. גם כשמישהו חותך - יש סבלנות. אם שכרתם רכב שם תצטרפו לזה, את תילחצו, אל תכעסו ותגלו שכל הרחוב הופך נעים יותר.
תכבדו את ההמנון
עמידה בהמנון היא רגע של עצירה לאומית. פעמיים ביום, ב-8:00 וב-18:00, מושמע ההמנון התאילנדי בכל התחנות המרכזיות, הפארקים והמוסדות הציבוריים. ומה קורה בזמן הזה? כולם עוצרים. פשוט ככה. לא מדברים, לא הולכים, לא מצלמים סלפי. עוצרים. גם תיירים? בהחלט. זה עניין של כבוד. תצטרפו לרגע הזה - תעמדו עם כולם, ותרגישו חלק ממשהו גדול מכם. רגע קטן - רושם עצום.
שקט במכון העיסוי - חובה
שקט במכון עיסוי - חובה, לא רשות. רבים מהמטיילים לא יודעים, אבל בית עיסוי בתאילנד הוא כמו מקדש קטן לשלווה. מי שנכנס לשם עם טלפון על ווליום או מדבר עם החבר בקול רם - נחשב בעייתי. העובדים עצמם שומרים על שקט מופתי, גם הלקוחות המקומיים – וזה לא סתם. עבור התאילנדים, עיסוי זה טקס ריפוי ולא אטרקציה. אז תשתיקו, תתנתקו ותנו ל-60 דקות של קסם לעשות את שלהן בשקט.
נכון, נתקלתי לא מעט במכונים שהעובדות היו מאוד קשקשניות, אבל בקשה אחת נעימה שיהיה שקט והן שותקות.
אל תטיילו רק עם הרגליים. טיילו גם עם הלב. כי מי שמכבד - מכובד. ומי שנכנס לתאילנד עם סקרנות, יוצא ממנה עם געגוע. בהתחייבות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו