לרבים מאיתנו הפרפרים בבטן מתחילים כבר כשאנחנו בדרך אליו: נמל התעופה בן גוריון, שמסמל את תחילת הנסיעה שלנו לחופש, לעבודה או לביקור משפחתי, מכיל היסטוריה עשירה בהרבה ממה שנדמה. הנה חמש עובדות שאולי לא הכרתם.
1. השם "בן גוריון" ניתן לו רק אחרי מותו של דוד בן גוריון
נתב"ג לא תמיד נקרא כך. נמל התעופה הוקם בתקופת המנדט הבריטי, בשנים 1934-1936, ליד לוד. הוא נודע בשם Lydda Airport, כלומר שדה התעופה לוד, וגם בשם "שדה התעופה וילהלמה" (Wilhelma Airport), על שם המושבה הטמפלרית וילהלמה הסמוכה. השדה שימש הן לתעופה צבאית והן לתעופה אזרחית.
באותה תקופה הוא נחשב לאחד משדות התעופה החשובים באזור, בין היתר בזכות מיקומו המרכזי בארץ ישראל. במהלך מלחמת העולם השנייה השתמשו בו הבריטים כחלק ממערך התעופה הצבאי שלהם, ולאחר המלחמה הוא חזר לשמש גם את התעופה האזרחית.
לאחר הקמת המדינה המשיך השדה להיקרא "שדה התעופה לוד". רק בדצמבר 1973, זמן קצר לאחר מותו של דוד בן גוריון ב-1 בדצמבר, הוחלט לקרוא לנמל על שמו. כך הפך "שדה התעופה לוד" ל"נמל התעופה בן גוריון", והשם נתב"ג השתרש בהמשך כקיצור המוכר לכולנו.
2. נתב"ג הוא "שטח גלילי", ולא שייך לעירייה
זו אחת העובדות הבירוקרטיות המפתיעות ביותר: נתב"ג אינו נמצא בתחום השיפוט של רשות מקומית כלשהי. מרבית שטח הנמל מוגדר "שטח גלילי", כלומר שטח שאינו משויך מבחינה מוניציפלית לעיר או למועצה אזורית. המשמעות היא שנתב"ג אינו משויך ללוד, ליהוד-מונוסון או לרשות מקומית אחרת בסביבה.
למעשה, השדה יושב בלב אזור שבו נפגשים האינטרסים של כמה רשויות מקומיות, ולכן שאלת ההכנסות ממנו הפכה במשך שנים לנושא טעון. הרשויות הסמוכות טענו כי הן נאלצות להתמודד עם ההשפעות של פעילות השדה, בעיקר רעש ותשתיות, מבלי לקבל הכנסות ארנונה ממנו.
ב-2018 נקבע מנגנון להעברת כספים לרשויות הסמוכות לנתב"ג. במסגרת ההסדר הוחלט על העברת סכומים משמעותיים לרשויות הגובלות בשדה, כך שהמדינה למעשה משתפת אותן בחלק מההכנסות הקשורות לפעילות הנמל.
3. שני אירועי טרור שינו את נתב"ג
ב-8 במאי 1972 נחטף מטוס של חברת סבנה הבלגית בדרכו לישראל והונחת בנמל התעופה לוד. סיירת מטכ"ל השתלטה על המטוס ושחררה את הנוסעים במבצע שנודע לימים כ"מבצע איזוטופ". בין המשתתפים במבצע היה גם בנימין נתניהו, שנפצע במהלך הפעולה.
אבל פחות משלושה שבועות לאחר מכן התרחש בנמל אירוע קטלני בהרבה. ב-30 במאי 1972 ביצעו שלושה מחבלים יפנים טבח בנמל התעופה לוד, שבו נהרגו 27 בני אדם ועשרות נפצעו.
הטבח הוביל גם לשינוי פיזי בשדה: עד 1972 אולם הנוסעים הנכנסים היה פתוח, ומקבלי הפנים יכלו להתקרב לנוסעים המגיעים. בעקבות הפיגוע הוקם קיר זכוכית משוריין שהפריד בין אזור הנוסעים לבין מקבלי הפנים. החלוקה הזו, כמובן בגרסאות מודרניות ומאובטחות יותר, היא חלק מהמציאות המוכרת לנו כיום בנמלי תעופה. אחד המחבלים היפנים, קוזו אוקמוטו, מת בביירות בגיל 78 לפני פחות מחודשיים.
4. טרמינל 2 באמת היה קיים
אם אי פעם תהיתם "רגע, אז איפה טרמינל 2?", אתם ממש לא היחידים. המספר החסר אינו טעות: בנתב"ג היה בעבר טרמינל 2, שנפתח בשנת 1969 ושימש במשך שנים בעיקר לטיסות פנים.
בהמשך שימש הטרמינל גם לטיסות בינלאומיות בתקופות שונות, אך לאחר שטיסות הפנים הועברו לטרמינל 1, הפעילות בו הצטמצמה. טרמינל 2 נסגר, נהרס, ובמקומו הוקם בהמשך מבנה המשמש את חברת UPS. זו הסיבה שכיום המספרים קופצים מ-1 ל-3: אין טרמינל 2 פעיל. רשות שדות התעופה מפעילה כיום שני טרמינלים לנוסעים, טרמינל 1 וטרמינל 3.
טרמינל 3, שנפתח ב-2004, היה קפיצת מדרגה משמעותית עבור נתב"ג. הוא נבנה כדי להגדיל באופן דרמטי את יכולת הקליטה של השדה ולהתמודד עם הגידול הצפוי במספר הנוסעים.
5. מערכת המזוודות האוטומטית: קילומטרים מתחת לקרקע
אחד האתגרים הגדולים ביותר בכל נמל תעופה מודרני הוא שינוע כבודה במהירות ובדיוק מרבי. בנתב"ג פועלת מערכת מיון כבודה אוטומטית המתפרסת על פני קילומטרים רבים של מסועים, רובם תת-קרקעיים ונסתרים מעיני הנוסעים.
המערכת משלבת סורקים מתקדמים, טכנולוגיית ברקוד ובינה מלאכותית שמזהה כל מזוודה, סורקת אותה ביטחונית ומנתבת אותה באופן אוטומטי אל העגלה המיועדת למטוס הספציפי. המהירות שבה המזוודה עוברת מהצ'ק-אין ועד לבטן המטוס מאפשרת לצמצם באופן משמעותי עיכובים בלוחות הזמנים של ההמראות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו