דקה אחר דקה: כיצד טיסות ארוכות משפיעות על הגוף

רובנו מכירים את התחושה שמגיעה אחרי טיסה ארוכה: עייפות כבדה, עור יבש, רגליים נפוחות ותחושה כללית שהגוף יצא מאיזון. אבל מה באמת קורה לגוף שלנו במהלך השעות שאנחנו מבלים במטוס? מהאוויר היבש והירידה בלחץ ועד הישיבה הממושכת, שינויי השעות והעייפות המצטברת, הגוף מגיב בהדרגה לתנאים הייחודיים של הטיסה. שעה אחר שעה, אלה השינויים שעוברים על הגוף שלכם עד הנחיתה.

שעה 1: האוויר מייבש את העור

האוויר בתא הנוסעים יבש במיוחד, עם לחות יחסית של כ-10% עד 20%. כבר במהלך השעות הראשונות הדבר עלול לגרום לירידה בלחות העור וליובש בעיניים, באף ובגרון. מחקרים שנערכו בתנאי טיסה מצאו כי לחות העור יורדת במהלך הטיסה, ולכן תחושת היובש והמתיחה שאנו מרגישים לאחר כמה שעות באוויר אינה מקרית.

שעה 3: הדם מתחיל להצטבר ברגליים

ככל שהטיסה מתארכת, הישיבה הממושכת מתחילה להשפיע על זרימת הדם ברגליים. שרירי השוק, שפועלים בדרך כלל כמעין "משאבה" המסייעת להחזיר את הדם אל הלב, כמעט אינם פעילים בזמן ישיבה. כתוצאה מכך הדם עלול להצטבר בוורידים ולגרום לנפיחות ולתחושת כבדות ברגליים. זו גם אחת הסיבות לכך שמומלץ לקום, ללכת ולהניע את הרגליים במהלך טיסות ארוכות.

שעה 5: הגוף מקבל מעט פחות חמצן

הלחץ בתא הנוסעים נמוך מזה שעל פני הקרקע, והוא מדמה בדרך כלל שהייה בגובה של כ-1,830 עד 2,440 מטרים. המשמעות היא שלחץ החמצן נמוך יותר, אף שאצל רוב הנוסעים הבריאים הגוף מסתגל לכך ללא קושי משמעותי. אצל אנשים הסובלים ממחלות לב או ריאות ומצבים רפואיים מסוימים אחרים, הירידה בזמינות החמצן עלולה להיות משמעותית יותר. אצל נוסע בריא אין בסיס לקבוע שבשלב הזה מתחילה בהכרח פגיעה בזיכרון או בריכוז.

שעה 7: הבטן מתחילה להתנפח

ככל שהמטוס מטפס והלחץ בתא יורד, הגזים שנמצאים במערכת העיכול מתרחבים. התוצאה יכולה להיות תחושת נפיחות, גזים ואי-נוחות בבטן. מחקרים שבדקו נוסעים במהלך טיסות מצאו עלייה בהיקף הבטן ובתחושת הנפיחות והגזים במהלך הטיסה. לכן התחושה שהמכנסיים הופכים פתאום ל"קצת יותר צמודים" אינה בהכרח רק בראש.

שעה 9: הגב והצוואר מתחילים לשלם את המחיר

אחרי שעות של ישיבה בתנוחה מוגבלת, השרירים והמפרקים מתחילים להגיב. תנוחת הישיבה והיעדר האפשרות לשנות תנוחה באופן חופשי עלולים להגביר את העומס על הגב התחתון, הצוואר והכתפיים. ככל שהזמן בתא הנוסעים מתארך, אי-הנוחות באזורים האלה עלולה להתגבר. קימה מהמושב, הליכה קצרה ומתיחות פשוטות יכולות לסייע.

שעה 12: השעון הביולוגי יוצא מסנכרון

אם הטיסה חוצה כמה אזורי זמן, השעון הביולוגי מתחיל לצאת מסנכרון עם הסביבה. החשיפה לאור, שעות הארוחות והשינה במטוס, שאינן בהכרח תואמות את הזמן ביעד, עלולות להקשות על הגוף להסתגל לשעה המקומית החדשה. זהו למעשה הבסיס לתופעת הג'ט-לג, שנגרמת כאשר השעון הביולוגי הפנימי אינו מסונכרן עם מחזור היום והלילה ביעד.

שעה 14: הסיכון לקרישי דם הולך ועולה

ככל שהישיבה הממושכת נמשכת, זרימת הדם ברגליים עלולה להאט. בנסיעות ארוכות, ובמיוחד בנסיעות שנמשכות יותר מארבע שעות, קיים סיכון מוגבר לפקקת ורידים עמוקים, המכונה DVT. עם זאת, הסיכון המוחלט עדיין נמוך אצל רוב האנשים הבריאים. הוא גבוה יותר אצל אנשים עם גורמי סיכון נוספים, ובהם גיל מבוגר, השמנה, ניתוח לאחרונה, היריון או היסטוריה של קרישי דם. לכן חשוב להימנע מישיבה ממושכת ללא תנועה ולהניע את הרגליים במהלך הטיסה.

שעה 18: מערכת העיכול יוצאת מהשגרה

אחרי שעות רבות של ישיבה, אכילה בשעות לא שגרתיות ושינוי בשעות השינה, מערכת העיכול עלולה לצאת מהקצב הרגיל שלה. אם הטיסה כוללת גם חציית אזורי זמן, השינוי בשעון הביולוגי עשוי להוסיף לכך. אצל חלק מהנוסעים הדבר מתבטא בנפיחות, תחושת אי-נוחות או עצירות. לא מדובר בכך שמערכת העיכול "נכנסת למצב המתנה", אלא בשילוב של שינוי בשגרה, חוסר תנועה, תזונה ושינה.

שעה 22: העייפות והערפול מצטברים

אחרי שעות רבות באוויר, ובעיקר כאשר הטיסה כוללת לילה או חציית אזורי זמן, העייפות המצטברת כבר מורגשת היטב. מחסור בשינה, שינוי השעון הביולוגי, חוסר תנועה ותנאי הסביבה במטוס עלולים לגרום לירידה בריכוז, עצבנות ותחושת "ערפול" כללית. לא נכון לייחס את התחושות האלה באופן גורף למחסור בחמצן או להתייבשות, אלא לשילוב של כמה גורמים שמצטברים במהלך הטיסה.

נחיתה: הגוף עדיין לא הגיע ליעד

המטוס נחת, אבל אם חצינו כמה אזורי זמן, הגוף עדיין נמצא במידה מסוימת בשעון הישן. השעון הביולוגי זקוק לזמן כדי להסתנכרן עם שעות האור, השינה והפעילות ביעד החדש. לכן עייפות, קשיי שינה, ירידה בריכוז ותחושת טשטוש עלולים להימשך גם לאחר שהטיסה הסתיימה. זהו הג'ט-לג, והוא עשוי להימשך כמה ימים, בהתאם למספר אזורי הזמן שנחצו וליכולת הגוף להסתגל אליהם.