אירוע החשד לחטיפת המטוס שהיה בדרכו לישראל והסתיים בנחיתה בבולגריה המחיש את שרשרת הפעולות שמופעלת בעולם בכל פעם שעולה חשד לאירוע ביטחוני באוויר.
לאחר שהקשר עם המטוס חודש הוא נחת בבולגריה, שם עלו למטוס אנשי ביטחון, תחקרו את הצוות והנוסעים ובדקו שאין מדובר באירוע חטיפה.
אבל מה באמת קורה מאחורי הקלעים כשמתקבל דיווח כזה? איך טייס מדווח על חטיפה?
הדרך המוכרת ביותר היא הזנת קוד חירום בינלאומי במערכת הזיהוי של המטוס, שמעבירה לבקרי הטיסה את מצבו (Transponder) - קוד בינלאומי מוסכם שמשמעותו חשד לחטיפה.
בנוסף, הטייס יכול לדווח בקשר לבקרי הטיסה אם הדבר מתאפשר, או להעביר מסרים מוסכמים המעידים כי הוא נמצא תחת איום ואינו יכול לדבר באופן חופשי.
עם זאת, לאורך השנים אירעו גם מקרים שבהם הקוד הוזן בטעות, ולכן כל דיווח כזה נבדק בזהירות רבה.
למה מזניקים מטוסי קרב?
בניגוד למה שרבים חושבים, המטרה אינה להפיל או ליירט את מטוס הנוסעים. מטוסי הקרב מוזנקים בראש ובראשונה כדי ליצור קשר חזותי עם המטוס, לוודא את מצבו, לנסות ליצור תקשורת במקרה שהקשר עם הטייס אבד, לזהות סימנים חריגים ולהעביר הנחיות באמצעות אותות בינלאומיים אם יש בכך צורך.
במקביל, הליווי מאפשר לרשויות לקבל תמונת מצב בזמן אמת ולהיערך לכל תרחיש אפשרי עד לסיום האירוע.
למה מסיטים את המטוס?
כאשר עולה חשד לחטיפה, הרשויות עשויות להחליט שלא לאפשר למטוס להמשיך ליעדו המקורי ולהנחית אותו בשדה תעופה חלופי.
ההחלטה מתקבלת בהתאם למיקום המטוס, היכולת המבצעית של המדינה הקולטת ושיקולי ביטחון. אחת האפשרויות היא להפנות את המטוס לבסיס צבאי או לשדה תעופה המרוחק יחסית ממרכזי אוכלוסייה כמו השדה בעובדה, כדי לצמצם את הסיכון לציבור ולאפשר לכוחות הביטחון להשתלט על האירוע, לתחקר את הנוסעים והצוות ולבדוק את המטוס בתנאים מבוקרים.
רק לאחר שנשללת האפשרות שמדובר באירוע ביטחוני, ניתן לאפשר למטוס להמשיך בדרכו או, כפי שקרה במקרה הנוכחי, לדאוג למטוס חלופי שיטיס את הנוסעים ליעדם.
למרות שמקרים כאלה נדירים, בעולם התעופה קיימת מדיניות ברורה: כל חשד לחטיפת מטוס מטופל כאירוע אמיתי עד שיוכח אחרת.
לכן גם אם בסופו של דבר מתברר שמדובר בטעות אנוש או באזעקת שווא, מופעלים נוהלי החירום במלואם - כולל הזנקת מטוסי קרב, ליווי המטוס, הסבתו לנחיתה בשדה חלופי ובדיקות ביטחוניות מקיפות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו