הפטישן הענק (Sphyrna mokarran) ריתק במשך שנים את דמיונם של צוללים וחוקרים כאחד. עם ראשו הייחודי בצורת T וגודלו המרשים, מדובר ביצור שהוא בו-זמנית פלא אבולוציוני ותזכורת לכמה מעט אנו יודעים על החיים במעמקי הים. אף שמדובר במין מוכר, הפטישן הענק עדיין לוט בערפל מחקרי. זהו המין הגדול ביותר במשפחת הפטישניים, המזוהה בקלות לפי סנפיר הגב הרחב והישר שלו. הוא נפוץ במים טרופיים וסובטרופיים ברחבי העולם, בעיקר באזורים חופיים, מדפי יבשת ומערכות שוניות אלמוגים.
View this post on Instagram
הפטישן הענק עשוי להגיע לאורך של שישה מטרים, ומשתמש בראשו המעוצב לשיפור התמרון, לשדה ראייה רחב ולזיהוי אותות חשמליים חלשים של טרף כמו חתולי ים, כרישים קטנים ורכיכות. אך על אף גודלו ויכולת ההסתגלות שלו, אוכלוסיותיו נמצאות בסכנת קריסה בשל דיג יתר, לכידות משניות ואובדן בתי גידול. סנפיריו המבוקשים מאוד גורמים לכך שגם כרישים המשתחררים לאחר לכידה לרוב אינם שורדים עקב לחץ ותשישות. בנוסף, קצב הרבייה האיטי, היריון של 11 חודשים ולידות מעטות, מקשה על התאוששות האוכלוסייה. לכן, הפטישן הענק מוגדר כ”בסכנת הכחדה חמורה” על ידי ארגון IUCN, כשהאוכלוסיות בעולם מצטמצמות בהתמדה.
מה מגלים המחקרים החדשים?
בעשורים קודמים הניחו המדענים כי הפטישן הענק, כמו מיני כרישים גדולים אחרים, נודד למרחקים עצומים. הנחה זו עיצבה את מאמצי השימור שהתמקדו בהגנה רחבת היקף. אך מחקרים חדשים מציגים תמונה אחרת, של כריש שנשאר קרוב לבית הרבה יותר משהיה נדמה. ממחקרים באוקיינוס ההודי ועד האוקיינוס השקט הדרומי עולה כי הפטישניים נוטים לשהות באזורים מוגדרים יחסית, בעיקר בתקופות חיים קריטיות.
המשמעות מרחיקת הלכת היא שאוכלוסיות שונות עלולות להיות מבודדות זו מזו, עם מעט ערבוב גנטי ביניהן. מצב זה מגביר את פגיעותן לאיומים מקומיים כגון דיג יתר, פגיעה בבתי גידול ועליית טמפרטורות. בכך מתברר כי הגנה על אזור אחד אינה בהכרח מגנה על המין כולו, כל אזור דורש תוכנית שימור מותאמת לאוכלוסייה הייחודית שבו.
בתי גידול חיוניים שנחשפים לראשונה
לראשונה מזה שנים, הודות להתקדמות בטכנולוגיות מעקב ובמחקרים אקולוגיים מקומיים, מתגלים אזורי השרצה וגידול חדשים של פטישניים צעירים בפולינזיה הצרפתית, באוסטרליה ובאיים המלדיביים. גורים צעירים ניזונים ממגוון רחב יותר של דגים וסרטנים במים רדודים, מה שהופך את אזורי הגידול האלה לקריטיים להישרדותם.
פנים מול פנים: צוללן וכריש פטישן
אחת התגליות המרתקות מגיעה מהאוקיינוס השקט הדרום-מרכזי, שם נצפו שוב ושוב פטישניים סמוך לאיים ואתולים, סימן לכך שהאזור עשוי לשמש משכן חשוב למספר שלבי חיים. חלקים אלה, שעדיין נחשבים לסביבות טבעיות יחסית, עשויים לאפשר התאוששות אם ינוהלו נכון. אך גם שם גוברים איומים כמו פיתוח חופי, דיג מתרחב והשפעות שינויי האקלים.
הכריש כעמוד התווך של המערכת הימית
כטורף-על, הפטישן ממלא תפקיד מרכזי בשמירה על איזון במערכות האקולוגיות הימיות. בהטרפת חתולי ים, כרישים קטנים וטרף ביניים אחר, הוא מונע עודף אוכלוסייה של מינים מסוימים ושומר על יציבות מארג המזון. היעלמותו עלולה להוביל לשיבוש מחזורי חומרים, לפגיעה בקהילות דגים ולהחלשת שוניות האלמוגים בפני זיהום ושינוי אקלים.
מבט קדימה, האם נוכל לשנות כיוון?
חוקרים משלבים כיום ידע מקומי עם טכנולוגיות מחקר חדשות כדי למפות את מלוא היקף בתי הגידול של הפטישן ולהבין טוב יותר את אורח חייו. עם זאת, האתגרים גדולים: אכיפת תקנות הדיג אינה אחידה, תופעת חיתוך הסנפירים הבלתי חוקית נמשכת, והתחממות האוקיינוסים מאיימת על משאביו.
המאמר מדגיש כי מדיניות עולמית חייבת להישען על מציאות אזורית, מה שעובד בקריביים לא בהכרח יעבוד באוקיינוס השקט או ההודי. שמירה על אזורי השרצה והזדווגות, לצד הגבלת דיג ושיקום בתי גידול, הם צעדים חיוניים להצלת המין.
שאלות נוקבות נותרות פתוחות: האם נוכל להמשיך לטעון שאנו מבינים את האוקיינוס אם נאפשר לטורפיו העליונים להיעלם ממנו? ומה המשמעות האנושית של הכחדת מין ששגשג מיליוני שנים?
———
הערת סיום: חלק מהפרטים הגאוגרפיים והממצאים המדעיים מבוססים על פרסומים חדשים שטרם עברו ביקורת עמיתים מלאה.
