"כל העיניים יהיו נשואות אלייך", הזהירה הקיסרית מריה תרזה את בתה בת ה־14, הארכידוכסית מריה אנטוניה, בדרכה לנישואיה עם יורש העצר הצרפתי, לואי ה־16. היא לא טעתה. אלא שהמבט הציבורי על הנערה האוסטרית הפך במהרה לבוז ולשנאה. מארי אנטואנט, כפי שנקראה בהמשך, הפכה לאישה השנואה ביותר באירופה, סמל של נהנתנות, בגידה ובזבוז חסר גבולות, עד שראשה נערף בפומבי במהפכה הצרפתית.
כעת, 270 שנה להולדתה, תערוכה חדשה בלונדון, Marie Antoinette Style, מבקשת להפריד בין אמת למיתוס, ולבחון מחדש את דמותה של האישה שהפכה מנסיכה צעירה לקורבן של שנאה ציבורית.
"כל העיניים יהיו עלייך". מרי אנטואנט (סופיה קופולה, 2006)
המיתוסים והמציאות
אחת האגדות הידועות ביותר שיוחסו לה היא כמובן המשפט "שיאכלו עוגות" - תגובה כביכול של המלכה לשמע רעב העם. אך כבר הוכח שהאמירה הזו קדמה לה בשנים רבות, ונכתבה על "נסיכה גדולה" כשמרי אנטואנט עוד הייתה ילדה באוסטריה. גם "פרשת השרשרת", בה נרקם סיפור שווא על רכישת שרשרת יהלומים יוקרתית בשמה, רק חיזקה את תדמיתה כנהנתנית, למרות שזוכתה מכל אשמה.
שרשרת היהלומים של סאת'רלנד, יצירת פאר מהמאה ה־18 העשויה מ־20 יהלומים טבעיים גדולים שנשמרו באופן בלתי רגיל
View this post on Instagram
עם זאת, חייה בארמון ורסאי אכן נראו מנקרי עיניים בעיני העם הרעב. בעלה, לואי ה־16, היה צייד חסר כריזמה ואף לא הצליח למלא את חובתו הבסיסית כנשוי במשך שבע שנים. אנטואנט, מנותקת ומבודדת, מצאה מפלט בנשפים נוצצים, הימורים ואופנה, והפכה לאייקון סגנון שהשפעתו ניכרת עד היום, מהתרבות הפופולרית ועד עולם האופנה העילית.
"מדאם דפיציט" - הקורבן הנוח
למרות הכינוי הידוע "מדאם דפיציט" (Deficit: גרעון או חוסר), מארי אנטואנט לא הייתה הגורם לפשיטת הרגל של צרפת. "זה לא הכסף שהמלכה הוציאה, אלא המלחמות שקרעו את קופת המדינה," מסבירה האוצרת ד"ר שרה גרנט. לדבריה, תקציב המלתחה של המלכה, כמיליון דולר בערכים של היום, היה טיפה בים לעומת 11 מיליארד שהוציאה צרפת על מלחמת העצמאות האמריקנית.
מארי אנטואנט עם שניים מילדיה, מארי-תרז שרלוט ויורש העצר לואי ז'וזף, בגני הטריאנון הקטן, מאת אדולף אולריק ורטמילר (1785).
אך במציאות שבה העם מחפש אשמים, המלכה הזרה הייתה מטרה מושלמת. גם ניסיונותיה להצטנע רק עוררו התנגדות חדשה: כשהפסיקה ללבוש משי, תעשיית המשי התרעמה; וכשניסתה להציג דמות אם פשוטה ו"עממית", הציור נגנז. "היא נדרשה לשמר את הספקטקל המלכותי," אומרת גרנט. "כך נשמרת סמכות המונרכיה."
בין שנאה למיזוגניה
האגדות השחורות שנשזרו סביבה, החל מפריצות ועד בגידות ויחסים לסביים, שירתו שיח גברי ומיזוגיני של המאה ה־18. "רוב המיתוסים נולדו מכתבים וספרים שנכתבו על ידי גברים במאה ה־19," אומרת גרנט. הסופרת מלני ברוז מוסיפה: "היא לא הייתה טיפשה ריקה אלא אישה חכמה, נדיבה ורגישה."
גם במישור האישי התגלתה כאם מסורה. היא הייתה הראשונה מבין מלכות צרפת שהניקה בעצמה את ילדיה, אימצה ילדים עזובים, ביניהם ילד שחור משוחרר מעבדות, ותרמה בנדיבות לצדקה. אך הציבור לא ראה בכך גאולה, אלא חולשה של "זרה" שהתערבה יתר על המידה בענייני המדינה.
מהמלכה השנואה לסמל תרבות
מותה ב־1793 היה אמור לסמל את קץ המשטר הישן, אך רק הפך אותה לדמות מיתולוגית. תסרוקות קצרות וצווארונים אדומים חיקו את מראה ההוצאה להורג שלה, והיא הפכה לאייקון תרבותי החוזר שוב ושוב, בקולנוע, באופנה ובאמנות.
"זו מבחינתי הצדקה מחודשת של מארי אנטואנט," אומר המעצב מנולו בלאניק, שעיצב את נעלי הסרט של סופיה קופולה בכיכובה של קירסטן דאנסט בתפקיד המלכה. "תערוכה שהיא חלום שמתגשם."
Marie Antoinette Style מוצגת במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון בין 20 בספטמבר 2025 ל־22 במרץ 2026. הספר הנלווה לתערוכה יצא בהוצאת V&A Publishing.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו