"התכנית של ברנדן אוניל" (The Brendan O’Neill Show), אחד הפודקאסטים הבולטים בבריטניה, בהנחיית העיתונאי והוגה הדעות ברנדן אוניל, ידוע בסגנונו הישיר, בשאלות שלא עוברות סינון ובדיונים שנוגעים בעצבים החשופים של התרבות המערבית - החל מחופש ביטוי ועד מוסר בינלאומי.
בפרקי הפודקסט, אוניל המשמש כם כעורך אתר Spiked, מגזין דיגיטלי בריטי מוביל, המזוהה עם גישה חופשית וחסרת פחד לשיח הציבורי, מזמין אינטלקטואלים, עיתונאים, אנשי אקדמיה ומובילי דעה מכל קצוות הקשת הפוליטית, במטרה “לשבור את השיח המקובל” ולבחון את מה שמתחבא מאחורי כותרות החדשות.
אחד הפרקים האחרונים עורר הדים יוצאי דופן: יום אחרי ההודעה על שחרורם של 20 השבויים הישראלים האחרונים מרצועת עזה, אוניל אירח את עו״ד נטשה האוסדורף לשיחה על משמעות היום ההיסטורי, על המחיר שהמדינה שילמה, ועל הדרך שבה העולם המערבי איבד את המצפן המוסרי שלו.
נטשה האוסדורף: כיצד עסקת עזה של טראמפ מנפץ את השקרים על ישראלהקול הבריטי שלא מפחד לדבר עברית – וגם אמת
נטשה האוסדורף (Natasha Hausdorff) היא עו״ד בריטית, מומחית למשפט בינלאומי, ומי שנחשבת לאחת הדוברות החריפות והנחרצות בזירה הבין־לאומית למען ישראל. היא בוגרת אוניברסיטת אוקספורד ואוניברסיטת תל אביב, מרצה למשפט בינלאומי וחברת ארגון UK Lawyers for Israel, שפועל לחשיפת האפליה נגד ישראל במוסדות בינלאומיים.
האוסדורף ידועה בגישה העניינית שלה - משפטית, אך לא מרוחקת. היא מרבה להופיע ב־BBC, Sky News ובמגזין The Spectator, ומציגה עמדה שקטה אך נחרצת נגד “הנורמליזציה של שקרים אנטי־ישראליים”, כפי שהיא עצמה מגדירה זאת.
ב-1 אוקטובר השנה, נאמה האוסדורף במועצת זכויות האדם של האו״ם בז׳נבה בשם ארגון UN Watch, שם תקפה את הדוח שהאשים את ישראל ב“רצח עם” בעזה. בנאומה היא הגדירה את המועצה כ“מכבסת שקרים עולמית”, והזהירה: “כשגופים בינלאומיים משמשים כפלטפורמה לתעמולה - זו בעיה לא רק לישראל, אלא לכל מדינה חופשית בעולם.”
UN Watch הוא ארגון לא־ממשלתי (NGO) שמושבו בז׳נבה, שווייץ, הפועל לפיקוח ולביקורת על פעילות האו״ם - ובמיוחד על מועצת זכויות האדם שלו. הארגון נוסד בשנת 1993 במטרה להבטיח שהאו״ם יעמוד באמת בעקרונות שעליהם נוסד: זכויות אדם אוניברסליות, הגינות ושוויון בין מדינות.
UN Watch נודע בעיקר כקול ביקורתי נגד ההטיה המתמשכת של האו״ם נגד ישראל, והוא מביא אל הבמות הבינלאומיות דוברים, משפטנים ופעילי זכויות אדם מכל העולם כדי לחשוף הפרות זכויות אדם במדינות כמו איראן, רוסיה, סין וצפון קוריאה - נושאים שלרוב אינם עומדים במרכז דיוני האו״ם עצמו.
בעצרת תמיכה בשחרור החטופים ביום ה-674 לחטיפתם, לונדון, 10 אוגוסט 2025
“רגע של שמחה — ותחושת אובדן שלא נעלמת”
בראשית הראיון, אוניל מציין כי מדובר ביום היסטורי: לראשונה מזה שנתיים אין עוד שבויים ישראלים חיים בעזה. האוסדורף מגיבה בשקט נרגש: “החזקתי את סיכת השבויים שלי עד הרגע האחרון. יש תחושת הקלה, אבל גם כאב. אנחנו חוגגים, אבל לא שוכחים את מי שלא יחזור.”
לדבריה, השחרור הוא תוצאה של שילוב נדיר בין לחץ צבאי, נחישות ממשלת ישראל, וגישור דיפלומטי נועז בהובלת הנשיא לשעבר דונלד טראמפ. אך מאחורי ההישג הזה מסתתר מחיר כבד כשמאות מחבלים ששוחררו כחלק מהעסקה.
“יש כאן שמחה גדולה, אבל גם אזהרה לעתיד,” היא אומרת. “ההיסטוריה הוכיחה שכל פעם שאנחנו נכנעים לתכתיבים של טרור, מישהו לומד שהשיטה עובדת. ואולי כבר מתכנן את הפעם הבאה.”
בין מוסר למציאות - הסיכון שב”עסקאות הומניטריות“
אחת הנקודות שהאוסדורף מדגישה שוב ושוב היא המורכבות של שחרור שבויים מול ארגון טרור. לדבריה, “אין כאן דיל פשוט של חטוף תמורת חטוף. מדובר בהחלטה אסטרטגית, פסיכולוגית ומוסרית שמעצבת את כללי המשחק במזרח התיכון.”
היא מזכירה את עסקת שליט שכללה גם את יחיא סינוואר (ובסה"כ 1,027 אסירים ועצירים בטחוניים) - מי שלימים עמד מאחורי מתקפת 7 באוקטובר. “יש לנו דפוס ברור,” היא אומרת, “שבו החמלה הישראלית מנוצלת שוב ושוב, והקהילה הבין־לאומית עומדת מהצד.”
ביקורת חריפה על המערב
אוניל מעלה את השאלה שמרחפת מעל כל דיון: כיצד ייתכן שהעולם, במקום לגנות את חמאס, בחר להאשים את ישראל?
האוסדורף משיבה ללא היסוס: “יש אנשים במערב שיש להם דם על הידיים. כל מי שעיכב, הכשיל או תקף את ישראל במהלך מאבקה לשחרור החטופים, תרם לסבל הזה. במקום לתמוך במדינה שהגנה על אזרחיה, העולם העניק רוח גבית לטרור.”
היא מתארת “מערכת תעמולה עולמית” שבה כלי תקשורת, מוסדות משפטיים וארגוני זכויות אדם הפכו לשופר של דיסאינפורמציה. “המערב איבד את היכולת להבדיל בין טוב לרע. במקום להילחם בשקר, הוא מממן אותו.”
האו״ם כמקרה מבחן - “מפעל דיסאינפורמציה ממוסד”
האוסדורף מספרת על הופעתה במועצת זכויות האדם של האו״ם, שם דחתה את הדוח שהאשים את ישראל בפשעי מלחמה. “הוועדה ציטטה תעמולה של חמאס כאילו הייתה ראיה משפטית. אין שם מילה אחת על חמאס, על חטיפות, או על שימוש בילדים כמגן אנושי.”
היא הוסיפה כי מדובר במנגנון מסוכן שבו “האו״ם נותן חותמת רשמית לשקרים, וכתוצאה מכך השיח הציבורי בעולם משתגע”. בעיניה, התוצאה ברורה: “הרחובות מתמלאים באנשים שמאמינים שיהודים מבצעים רצח עם, והם באמת מאמינים לזה, כי האו״ם אמר.”
אירופה מול ישראל – פוליטיקה לפני מצפון
האוסדורף ביקרה בחריפות את מדינות אירופה שהכירו במדינה פלסטינית בזמן המלחמה, ובהן בריטניה, צרפת ופורטוגל. “אלו מהלכים פוליטיים שמטרתם לרצות בוחרים, לא להביא שלום. כל עוד ההנהגה הפלסטינית מתגמלת מחבלים, אין מדינה, יש מערכת של טרור.”
לדבריה, ההחלטות הללו מחלישות את הלגיטימציה של ישראל להגן על עצמה ויוצרות “סביבה מוסרית מעוותת שבה הקורבן מוצג כתוקפן.”
“שלום? לא כל עוד ילדים לומדים לשנוא”
כשאוניל שאל אותה אם היא אופטימית לגבי עתיד ההסכם, האוסדורף השיבה בזהירות: “הפסקת האש היא לא שלום. חמאס עדיין חמוש, האידיאולוגיה שלו לא הובסה. כל עוד ילדים בעזה מתחנכים לשנוא יהודים – השלום הוא רק מילה יפה.”
עם זאת, היא רואה תקווה בתהליך הרחב של הסכמי אברהם, ובאפשרות שמדינות נוספות במזרח התיכון יצטרפו למעגל היחסים עם ישראל. “זהו שלום אמיתי המבוסס על אינטרסים, כלכלה ושגשוג, לא על שנאה.”
השיחה בין ברנדן אוניל לנטשה האוסדורף לא הייתה ראיון חדשותי רגיל. היא הייתה הצצה חדה לשבר שבין מוסר מערבי למציאות מזרח־תיכונית. האוסדורף הצליחה לשלב בין קור רוח של משפטנית לבין תשוקה של מי שמבינה את המחיר האנושי של חירות.
היא לא מבקשת רחמים, אלא בהירות מוסרית: “העולם צריך לזכור, שלום לא מושג בציוצים, אלא באומץ להתמודד עם האמת.”
מקורות:
המאמר נכתב בסיוע כלי AI ונערך על ידי עורכת המדור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו