איך להפסיק לרדוף אחרי דברים שגורמים לכם להיות אומללים

האם אתם חשים שכל פעם שאתם משיגים משהו – פרגון, מטרה, לייקים, קידום – הסיפוק קיים רק לרגע, ואז נעלם? האם אתם תוהים למה למרות כל ההישגים אתם עדיין לא רגועים או שמחים באמת? אם כן, אתם לא לבד.

מאמר שפורסם ב-Psychology Today, פורטל בריאות הנפש המציע מאמרים, מחקרים ותכנים עדכניים מאת פסיכולוגים, חוקרים ומטפלים מוסמכים, עוסק בדיוק בזה. הכותב, מומחה לפסיכולוגיה ולתרפיה מבוססת קבלה ומחויבות (ACT), משתף כיצד גם הוא עצמו – אדם שמלמד אחרים להפסיק לרדוף – נפל למלכודת הזו מול קולגה מרשים בהרצאת מנהלים. זהו מאמר כן, מבוסס מדעית ועמוק, שמציע לא רק תובנות אלא גם כלים מעשיים.

מה באמת קורה כשאנחנו רודפים אחרי הצלחה, אהדה או שליטה?

המרדף הבלתי פוסק אחרי סטטוס, שליטה או אהבה הוא בעיה נפוצה. ייתכן שזה מתבטא בכם דרך בדיקת לייקים באובססיביות, ריצוי מתמיד של הסביבה, או תחושת “לא מספיק” גם כשמגיעים ליעדים.

הבעיה היא לא בעצם הרצון – אלא ההיקשרות (attachment). ברגע שאנחנו נאחזים ברעיון מסוים של “איך דברים צריכים להיות” – אנחנו נלכדים. במקום ליהנות מהדרך, אנחנו בודקים שוב ושוב אם קיבלנו את האישור שחיפשנו.

וכשזה לא קורה – או לא מספיק חזק, מהר, מושלם – מגיע תסכול, אכזבה ואפילו ייאוש.

מדוע זה קורה? ההסבר המדעי

לפי מחקרים בתחום הנוירופסיכולוגיה, קיימת הבחנה בין שני מנגנונים במוח:

• רצייה (Wanting) – שמופעלת על ידי דופמין, ומתעצמת ככל שאנו מקבלים חיזוקים.

• הנאה (Liking) – שהיא מערכת ההנאה עצמה, שלעיתים דווקא נחלשת ככל שאנחנו רודפים.

זו הסיבה שאנחנו צריכים “יותר” כדי להרגיש אותו דבר – כמו התמכרות. התוצאה היא מעגל שבו אנחנו רוצים יותר, נהנים פחות – וממשיכים לרדוף.

איך משתחררים מהמעגל הזה?

על פי שיטת ACT (Acceptance and Commitment Therapy) – הדרך היא לא להפסיק לרצות, אלא לשחרר את ההיקשרות. זה נקרא "אי-היקשרות" (Nonattachment) – מצב שבו אנחנו שמים לב למשיכה הפנימית, אך לא נשלטים על ידה.

זה אומר:

• לא כל אחד יאהב אתכם – וזה בסדר.

• לא כל דבר יהיה בשליטתכם – וזה טבעי.

• לא כל הצלחה תמלא אתכם – וזה אנושי.

כשאנחנו נאחזים ברעיון של איך הדברים "צריכים" להיות – אנחנו סובלים. כשאנחנו מקבלים את מה שיש – אנחנו נרגעים.

3 שלבים לשחרור: כך תצאו מהמרדף

1. אובדן האשליה (Become Disenchanted)

במקום רק להתבונן ברגע שאתם נופלים שוב למרדף, שאלו את עצמכם בכנות:
האם זה באמת מספק אותי?

לדוגמה, בדקתם לייקים שוב ושוב, והם עלו. האם אתם רגועים עכשיו – או דווקא מודאגים אם תשמרו את הקצב? אם הם ירדו – מה אתם מרגישים? אם הם לא השתנו – האם אתם נבהלים שהגעתם לתקרה?

המהות כאן היא להבין: מה שחשבנו שיביא לנו שלווה – לא באמת מביא אותה.

ב־ACT קוראים לזה "ייאוש יצירתי" (Creative Hopelessness) – הרגע שבו מבינים שמה שעשינו שוב ושוב כדי להרגיש טוב, רק הרחיק אותנו מזה.

2. שאלו מה אתם באמת רוצים

מתחת לכל רצון שטחי (עוד הערכה, עוד מעקב, עוד שליטה), יש כמיהה עמוקה יותר. שיטת ACT מזהה שישה תחומים עיקריים של כמיהות:

• שייכות

• זהות

• משמעות

• בריאות וחיוניות

• שליטה עצמית

• תחושת מסוגלות

שאלו את עצמכם: מה אני באמת מחפש כאן?
רוב הסיכויים שהתשובה לא תהיה “לייקים”, אלא “רצון להרגיש שייך” או “תחושת ערך”.

3. חברו את הרצון לערכים שלכם

כשאתם מזהים את הכמיהה האמיתית – תוכלו להתחיל לענות עליה בצורה בריאה.

במקום לחפש חיזוק מבחוץ, שאלו: איך אני יכול לחיות לפי הערכים שלי – כאן ועכשיו?
אם אתם רוצים חיבור, השקיעו בשיחה אמיתית.
אם אתם רוצים תחושת ערך, עשו פעולה שמבטאת את היכולות שלכם – גם אם אף אחד לא רואה.

מה קורה כשמשחררים?

כמו שנאמר ב-ACT:

ככל שתאחזו פחות – תזכו ביותר.

• פחות במרדף אחרי סטטוס – יותר נוכחות.

• פחות רצון לרצות – יותר אותנטיות.

• פחות חרדה ממה יקרה – יותר חופש להיות.

וכמו שאמרה המורה הרוחנית טרודי גודמן:

אל תתאמצו להיות מישהו אחר – פשוט היו אתם

אולי הרגע הכי חשוב במאמר היה ההכרה של הכותב: ברגע שהוא ניסה להרשים – הוא הפסיק להרשים.

המרדף אחרי שליטה, הערכה ואישור – לא רק שאינו מביא לנו שלווה, אלא גובה מאיתנו מחיר רגשי יקר.

וכשאנחנו מפסיקים לרצות את מה שלא נוכל לשלוט בו, אנחנו סוף סוף מתחילים להתחבר למה שיש: לעצמנו, לערכים שלנו, ולרגע הזה.

המאמר נכתב בסיוע כלי AI ונערך על ידי עורכת המדור.