שרה פרגוסון, הדוכסית מיורק לשעבר, ידעה היטב איך לשרוד שערוריות. מאז גירושיה מהנסיך אנדרו ב־1996 היא הפכה לדמות צבעונית אך לא מזיקה בזירה הציבורית – כזו שנוטה להסתבך, אבל איכשהו תמיד מצליחה לצאת מהבוץ עם חיוך.
היא אפילו שרדה את פרשת אפשטיין. בזמן שאנדרו נגרר להשפלות פומביות, איבד תארים ופרש לחיים של בדידות בווינדזור, פרגוסון נראתה כמעט נקייה. הרי כבר ב־2011 היא הכריזה בפומבי שלא יהיה לה עוד שום קשר עם האיש.
אלא שבספטמבר האחרון, מייל אחד מהעבר פרץ את ההגנות. ופתאום – גם הדוכסית, זו שנחשבה "מחוץ למשחק", מוצאת את עצמה בלב המגרש.
מכתב פיוס או הוכחה לבגידה?
במייל שנשלח לאפשטיין באפריל 2011 כתבה פרגוסון: "מעולם לא אמרתי את המילה ‘פדופיל’ עליך… אני מתנצלת מכל הלב. היית תמיד חבר נדיב ונאמן לי ולמשפחתי."
שורות אלה נכתבו זמן קצר אחרי שהופיעה מול המצלמות והצהירה ההפך: שהיא מתעבת פדופיליה, שהקשר עם אפשטיין היה טעות איומה ושלא תדבר איתו עוד לעולם. הציבור קיבל אז את גרסתה ברצינות יחסית – אך כעת ברור שהאמת הייתה מורכבת בהרבה, ואולי גם צבועה יותר.
הצדקה נוטשת, התדמית מתרסקת
ההשלכות לא איחרו לבוא. ארגון Teenage Cancer Trust, עמו עבדה פרגוסון במשך 35 שנה, ניתק קשר מיידי. בעקבותיו באו Julia’s House, British Heart Foundation, Prevent Breast Cancer ועמותות נוספות. אפילו אירועי קידום לספר הילדים החדש שלה ירדו מסדר היום.
אם תרצו, זו הייתה גרסת הצדקה למשפט “לאכול איתך ארוחת ערב? תודה, אבל לא.”
אפשטיין – החוב שמעולם לא נסגר
הקשר של פרגוסון עם אפשטיין תמיד היה מסובך. ב־2010 נחשפו תמונות של אנדרו מטייל עמו בניו יורק, למרות שכבר הורשע בעבירות מין. במקביל, התברר כי אפשטיין שילם חוב של פרגוסון לעוזרת לשעבר – מהלך שבדיעבד הפך לרעל תדמיתי.
כשהתפוצצה הפרשה אז, היא מיהרה להתנצל ולהצהיר שמדובר בטעות מרה. הציבור קיבל את זה, אולי מתוך חמלה, אולי מתוך עייפות משערוריות. אלא שעכשיו, כשהמייל נשלף מהארכיון, קשה הרבה יותר להאמין לה.
ההסבר הרשמי: איום קר כקרח
המחנה של פרגוסון מיהר להציג קו הגנה. לטענתם, המייל לא נבע מקשר אמיתי אלא מפחד. אפשטיין, כך סיפרו, התקשר לדוכסית בטון קר ומנוכר והבהיר: "אני אהרוס את משפחת יורק."
היא, לטענת מקורביה, נבהלה, ניסתה להרגיע את הסיטואציה ושלחה את המייל כדי למנוע תביעה. כלומר – לא פיוס, אלא הישרדות.
לסיכום, הדוכסית לא חסינה
כל עוד המייל הזה לא נחשף, פרגוסון הצליחה לשמר את התדמית של "מי שחתכה בזמן". עכשיו היא מגלה שאין דבר כזה לחתוך "בדיוק בזמן". מה שנכתב נשאר, ומה שנקבר – עלול למצוא את דרכו החוצה.
והלקח? בעולם המלוכה הבריטי, שבו הזיכרון הציבורי ארוך כמו רשימת השערוריות של אנדרו, גם מייל בודד מלפני יותר מעשור מסוגל להפוך לסיפור שסותם את הגולל סופית על קריירה ציבורית.
מקורות:
המאמר נכתב בסיוע כלי AI ונערך על ידי עורכת המדור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו