"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
"דביר שולח חיבוק דרכנו"
חצי שנה אחרי ששכלה את בנה, דביר עמנואלוף ז"ל, ההרוג הראשון של עופרת יצוקה, דליה יצאה להופעה • מבין האלפים בקהל, דווקא לידה ישבה שירי להב, שקראה לבנה הקטן על שם דביר ז"ל • "משהו מלמעלה"
דליה (מימין) ושירי, עם הילדים אשל ודביר על רקע קברו של דביר ז"ל // צילום: מרים צחי

"דביר שולח חיבוק דרכנו"

חצי שנה אחרי ששכלה את בנה, דביר עמנואלוף ז"ל, ההרוג הראשון של עופרת יצוקה, דליה יצאה להופעה • מבין האלפים בקהל, דווקא לידה ישבה שירי להב, שקראה לבנה הקטן על שם דביר ז"ל • "משהו מלמעלה"

דניאל רוט-אבנרי
, עודכן

קיץ 2009, וביריד בירושלים חוגג הקהל בהופעה של מאיר בנאי. במרכז האמפיתיאטרון שתי נשים זרות מתחבקות, בוכות, ולא מאמינות שאינן חולמות את הרגע המפתיע והעוצמתי שקרה להן. דליה עמנואלוף (56), שרק חצי שנה קודם לכן שכלה את בנה,סמ"ר דביר עמנואלוף ז"ל, במבצע עופרת יצוקה, ישבה שורה אחת לפני שירי להב, אמו של דביר בן החודש - שקרוי על שמו של דביר שנפל. מה הסיכוי?

"אמא שהכי יקרה לי בעולם. אוהב אותך המון! אשמור על עצמי, תשמרו עליכם", אלה המילים האחרונות שכתב דביר ז"ל לאמו, רק שעות בודדות לפני שקרה הנורא מכלודביר הפך לחלל הראשוןמתוך עשרה חללים בעופרת יצוקה, שהיום מצוין עשור לתחילתו.

"אחרי שדביר נפל, הייתי בכעס גדול על הקב"ה שלקח לי את בעלי ואת בני בהפרש של שלוש שנים. ביקשתי ממנו שייתן לי סימן שאני חיה במציאות, כדי שלא אשתגע ואהיה משוכנעת שאולי אני חולמת חלום רע. רציתי לוודא שאני הולכת וממשיכה לחיות", אומרת עמנואלוף.

היחידה שהצליחה להרים אותה מהחושך ומהכאב היתה עירית אורן גונדרס, יו"ר עמותת אור למשפחות, התומכת בכ־5,000 הורים ואחים שכולים. גונדרס ביקשה ממנה להתלבש, להתאפר ולצאת מהבית למרות הכאב. כך הגיעה דליה לאותה הופעה. דליה, גננת במקצועה זה 30 שנה, לא יכלה להתעלם מילד מקסים בן שנתיים וחצי בשם אשל, שטפח על כתפה.

"הוא ממש התחיל איתי והיה לו חיוך זהב. מייד הוצאתי בלון מהתיק וניפחתי לו. ההורים לא כל כך אהבו שבנם מדבר עם אישה זרה, וקראו לו לשבת לידם וליד בנם דביר", נזכרת עמנואלוף. כאשר שמעה את השם דביר, לא הצליחה להישאר אדישה ושאלה את אמו אם נולד לפני או אחרי עופרת יצוקה. האם, מודיעת נפגעים, רס"ן (מיל') שירי להב (42), שמייד זיהתה את החיבור, אמרה: "קראתי לבני דביר על שם החייל הראשון שנפל בעופרת יצוקה. דביר שולח לך חיבוק גדול דרכנו". שם הרגשות התפרצו.

דביר עמנואלוף

להב מספרת כי "כשדליה התחילה לשאול אותי על עופרת יצוקה, מודיעת הנפגעים שבי יצאה, ומייד אמרתי לעצמי שזה משהו מלמעלה. קפצנו מהמקום ביחד ונפלנו אחת על צווארה של השנייה ובכינו. הרגשתי בלון ענק עוטף אותנו בסוג של השגחה פרטית. הרגשתי שאני עפה. לא היו לי מילים". לדבריה, "עברנו הרבה ימים של שיחות עומק, ניסינו להבין איך החיבור הזה קרה לנו. הרווחנו את דליה, היא אישה ענקית. היא משפחה לכל דבר".

דליה מספרת בהתרגשות כי "שירי ואני יודעות שאלוקים לא מפגיש אנשים סתם. באותו הרגע הבנתי שזהו, זו הגושפנקה, אני במציאות וזה סיפור חיי. מאז אותו היום שפגשתי את שירי, אשל ודביר - דרכינו לא נפרדות. הם החברים הכי טובים שלי".

דביר להב, שיחגוג בקרוב יום הולדת 10, סיפר: "שמעתי את הסיפור מגיל קטן אבל רק בגיל 5 באמת הבנתי אותו. אני אוהב מאוד את דליה, אנחנו חברים טובים מאוד".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...