ברנדה ויליסון, בריטית בשנות ה-70 לחייה, נכנסה לספר השיאים של גינס עם הצעקה החזקה ביותר שנמדדה אי פעם לאישה. כדי לשבור את השיא היא נדרשה לחצות רף של 100 דציבלים. בפועל, כשנעמדה מול המכשיר ושאגה את קריאת הכרוז המסורתית שלה, הצג קפץ ישר ל-105.9 דציבלים.
כדי להבין עד כמה זה חריג, צריך להכיר את המספרים: רכבת תחתית שנכנסת לרציף מייצרת סביב 95 דציבלים, ופטיש אוויר באתר בנייה רועש או מפעל בטון פעיל מגרדים את ה-100, סביבות שבהן חובה לעבוד עם אוזניות מגן. עכשיו תדמיינו את כל הרעש הזה בוקע מהגרון של אישה אחת, בלי מיקרופון ובלי מגבר.
"בתעודות תמיד כתבו שאני מרעישה"
הקול הרועם של ויליסון הוא לא עניין חדש. "גדלתי עם ארבעה אחים ואחות תאומה, בבית כזה היית חייבת לצעוק כדי שישמעו אותך בכלל", סיפרה. "הייתי תמיד הילדה הכי רועשת בבית הספר, ואפילו בתעודות המורים הקפידו לציין: 'ברנדה יכולה להיות מאוד רועשת בכיתה'".
מי שמתמודד עם הדציבלים ביומיום כבר יותר מחצי מאה הוא בעלה, פיטר, שנשוי לה 54 שנים. "היא מדברת בקול רם באופן טבעי", העיד בחיוך. "לפעמים כשאנחנו בחברה אני לוחש לה 'תרדי קצת בווליום', מה שהיא כמובן לא אוהבת לשמוע. כשהיא קוראת לי מהגינה, כל הכפר שומע אותה".
39 שנה של צעקות
ויליסון היא לא סתם צועקת חובבת: מאז 1987 היא משמשת כרוזה הרשמית של העיירה ניומרקט, תפקיד שהביא אותה גם לאירועים מלכותיים בארמון בקינגהאם, כמו יום הולדתה ה-90 של המלכה אליזבת.
לדבריה, המקצוע, שנולד עוד ביוון העתיקה, לא שמור לגברים: "אם יש לך קול צלול, חזק ויכולת הגייה מדויקת, כל אחת יכולה לעשות את זה".
ומה הסוד להפיק עוצמה של מכונה כבדה בלי לפגוע במיתרי הקול? "אל תצעקו מהגרון", היא ממליצה. "תנעצו את הרגליים ברצפה, תהיו יציבים ותרגישו את כל הדחף יוצא ישירות מהסרעפת".
