הקסדה שמצילה הלומי קרב: משחזרים את הטראומה ומטפלים בה

"אין לנו ממה לפחד, אלא מהפחד עצמו". ואמנם, היכולת שלנו להתמודד עם פחד היא אחד ההיבטים המהותיים המגדירים את מי שאנחנו ואת מקומנו בעולם.

בתסמונות כמו פוסט-טראומה והלם-קרב, נשברת היכולת של האדם להתמודד ולו עם הפחד הקטן ביותר, גם אם הוא פרי דמיונו. כשזה קורה, האדם מאבד את זהותו ואת השליטה על חייו.

טיפול טכנולוגי חדשני, המתבסס על גירוי אזורים פגועים במוח באמצעות גלים מגנטיים, מציג תוצאות מבטיחות בהפחתת התסמינים. אך יש כוכבית חשובה: כדי שהטיפול יהיה יעיל הוא מחייב את המטופל, ראשית כול, לאזור את האומץ ולהיישיר מבט אל הפחד ולחוות את רגע הטראומה מחדש.

מאז 7 באוקטובר, והמלחמה הממושכת שבאה אחריו, חלה עלייה דרמטית במספר הלומי-הקרב והפוסט-טראומתיים בישראל. חלקם כבר מוכרים ומטופלים על ידי המערכת, וחלקם עוד נופלים בין הכיסאות. חלקם מכירים בכך שנפגעו, וחלקם עוד בהכחשה.

קשה לכמת זאת במספרים מוחלטים, אך ברור שזו מצוקה שמבעבעת מתחת לפני השטח ומאיימת על בריאות הנפש האישית והקולקטיבית.

הקסדה שמחזקת את המוח

גורמי בריאות הנפש מחפשים תמיד כלים חדשים להתמודדות עם התסמונת הקשה הזו. זו אינה מחלה שיש לה תרופה אחת, אלא מצב כרוני שחומרתו משתנה ותלויה בכלים שעומדים לרשותו של המתמודד.

אחד הטיפולים הטכנולוגיים החדשניים שצוברים הכרה ותאוצה בישראל בשנה וחצי האחרונה הוא טיפול הקרוי Deep TMS ("גרייה תוך-גולגולתית עמוקה"). המטרה היא לעורר באמצעות גלים אלקטרומגנטיים את הפעילות באזורים פגועים במוח.

אחד הפתרונות המובילים בתחום זה הוא של חברת בריינסוויי (Brainsway) הישראלית, שפיתחה קסדה שמייצרת באמצעות סלילים מיוחדים גלים אלקטרו-מגנטים שחודרים מבעד לגולגולת ומגרים באופן מדויק אזורים עמוקים במוח שנפגעו.

זה נשמע כואב, אך מדובר בטיפול בלתי פולשני שמתבצע בהכרה מלאה של המטופל. הקסדה משמשת לטיפול בשורה של תסמונות כמו OCD, גמילה מהתמכרות, דיכאון חמור ופוסט טראומה.

בריינסוויי, שקמה לפני 20 שנה על בסיס פיתוח ישראלי, מאוד פעילה בארצות הברית, ויש לה אישורי FDA רבים. לחברה יש ניסיון בטיפול בהלומי-קרב מהמערכות הצבאיות האמריקניות בעירק ובאפגניסטן, והיא פרסמה מחקרים שמצביעים על הפחתה משמעותית בתסמינים. בנוסף, המערכת שלה מותקנת במספר בתי חולים ומרכזים רפואיים בישראל, ובחלקם הטיפול בקסדה עבור הלומי-קרב משופה על ידי משרד הביטחון.

בעקבות המלחמה, בריינסוויי מדווחת על עלייה של מאות אחוזים בשימוש בקסדה בטיפול בפוסט-טראומה והלם-קרב.

הווילה של הלומי הקרב

אחד המרכזים שבהם מותקנת הקסדה היא "וילה באלאנס", מרכז גמילה פרטי השוכן בסביון. אף שמדובר במרכז לגמילה מהתמכרויות, בשנים האחרונות טופלו בו עשרות הלומי-קרב ופוסט-טראומתיים. לדברי מנהלת המרכז, יפעת ורדי, יש עלייה חדה במספר הפוסט-טראומתיים המטופלים במקום. "מטופלים מגיעים לכאן, לרוב, כשמצבם כבר מדורדר והם איבדו שליטה על חייהם, בתחושות קשות של בושה ואשמה", היא מספרת. "לימדו אותם להיות 'חיילים טובים', לשמור הכול בבטן, אבל זו קפסולת רעל שמאכלת הכול מבפנים. רבים מהלומי-הקרב מגיעים לכאן במצב של התמכרות לכדורי מרשם, כי זה הכלי היחיד שנתנו להם. למעשה, יש הרבה דימיון בין התמכרות לפוסט-טראומה. כמו התמכרות, פוסט-טראומה זה לכל החיים, וצריך להכיר בכך ולפתח כלים להתמודדות, ללמוד לשתף ולדבר, שיטות של הרגעה עצמית וקרקוע, ועיבוד רגשי".

לחזור אל הטראומה כדי להשתחרר

לכל תסמונת שבה מטפלת הקסדה יש סליל בעל צורה ותדר ייחודיים, כדי לטרגט אזור אחר במוח. בטיפול בפוסט טראומה ובהלם קרב, צורתו של הסליל היא כצורת האות H, והגלים שהוא מפיק מכוונים אל קליפת המוח הקדם-מצחית (pre-frontal cortex). זהו האזור האחראי על ויסות הפחד.

פחד הוא תגובה ראשונית, מיידית, לסימנים של סכנה. האמיגדלה - מרכז העיבוד הרגשי במוח - מכניסה את הגוף מיידית למצב חירום (fight or flight), עוד לפני שמתברר אם יש סיבה ממשית לחשש. לאחר מכן החושים אוספים מידע, ובשלב זה תפקידה של קליפת המוח הקדם-מצחית היא להרגיע את הפחד, או להכריז על "חזרה לשגרה" במידה והיתה זו התראת שווא.

בקרב הלומי-קרב, האזור הזה סובל מתת-פעילות ואינו מצליח לעצור את שטף האדרנלין והמתח שמייצרת האמיגדלה. אזור פגוע נוסף הוא ההיפוקמפוס, שאחראי על ההבחנה בין הווה לעבר ובין זיכרון למציאות.

מטרתה של הקסדה המגנטית היא לחזק את "השריר" של הקליפה הקדם-מצחית, מעין פיזיותרפיה תוך-מוחית, כדי שהיא תוכל להוות משקל-נגד לאמיגדלה. באופן עקיף, הטיפול גם מחזק את ההיפוקמפוס, שמצוי באזור עמוק יותר.

ואולם, מחקרים גילו שהטיפול יעיל בעיקר כשהוא מתבצע בעת שהאזורים הללו במוח "מעוררים". על כן, בפרוטוקול של הטיפול יש לייצר "חשיפה" מבוקרת לטראומה. כדי לעשות זאת, המטפלים בקליניקה בונים ביחד עם המטופל תסריט מדוקדק, לפרטי פרטים, של האירוע שחולל את הטראומה.

במהלך הטיפול, משמיעים הקלטה שמתארת את אירועי אותו יום - דקה אחר דקה - בין אם מדובר בשדה הקרב או בפלישת מחבלים לקיבוץ. לעיתים, ממש כמו בסצנה מבוימת, מוסיפים להקלטה קולות של ירי, מסוק שחג באוויר, צעקות.

במסגרת הטיפול הם חוזרים אל הטראומה כשהם חמושים בשיריון, או יותר נכון בקסדה. בזמן שהאמיגדלה משתוללת, הקסדה משדרת גלים מגנטיים אל הקליפה הקדם-מצחית, ומחזקת אותה בהדרגה, מטיפול לטיפול

עבור הלום-הקרב, הגירויים הללו מחזירים אותו היישר, כמו במכונת זמן, אל אותו יום. זה דבר מרתיע מאוד עבורם, אך במסגרת הטיפול הם חוזרים אל הטראומה כשהם חמושים בשיריון, או יותר נכון בקסדה. בזמן שהאמיגדלה משתוללת, הקסדה משדרת גלים מגנטיים אל הקליפה הקדם-מצחית, ומחזקת אותה בהדרגה, מטיפול לטיפול. 

"הקסדה מעצבבת מחדש את כל התאים שנפגעו בעקבות הטראומה, מעין חיווט מחדש של כל החוטים שנקרעו. זהו טיפול לא פולשני ברמה הפיזיולוגית, אך הוא דורש מהמטופל לחזור אל הטראומה - וזה לא קל", אומרת ורדי. "זה כמו פלסטלינה, אפשר לעצב אותה מחדש רק כשהיא רכה. אנחנו מלווים אותם במהלך הטיפול, כדי לעזור להם לווסת את התחושות".

לצד הגלים המגנטיים, ורדי מצביעה על הערך התרפויתי הגדול שנובע מהצורך לייצר חשיפה במהלך הטיפול. "עבור חלקם, זה מחזיר אותם לאירוע בפעם הראשונה, והם יכולים סוף סוף לעבד את זה רגשית. ביומיום, בכל פעם שהם בהתקף הם חווים ניתוק, ועכשיו יש להם הזדמנות לחוות את התהליך מהתחלה ועד הסוף, בעיניים פקוחות. כשחווים ניתוק, אין ריפוי. מישהי אמרה לי אחרי אחד הטיפולים: 'פעם ראשונה שאני מרגישה עצב'. יופי, ריפוי עובר דרך הרגש", היא מסבירה.

סרט האימה של נטלי

ב-7 באוקטובר, יישובי העורף הפכו לחזית, ואזרחים רבים מצאו את עצמם באותה שבת שחורה באמצע שדה קרב של ממש. אחת מהן היא נטלי, בת 41, המתגוררת במושב יכיני, הסמוך לגבול עם רצועת עזה. במהלך אותה שבת שחורה, עשרות מחבלים פלשו אל הישוב והחלו לרצוח אנשים בדם קר.

"הסתתרנו בממ"ד. המחבלים כיתרו אותנו. השלמתי עם מותי וכבר כתבתי מכתבי פרידה. שמענו את החברים והמשפחה נרצחים ברחבי המושב. הרגשתי כמו דמות ראשית בסרט אימה", היא נזכרת.

בסופו של דבר, הצליחה נטלי להימלט מהיישוב לקראת ערב, אך למרות שנחלצה בגופה מהתופת משהו בנפשה נרצח באותו יום. "הטראומה שינתה אותי לחלוטין. מאדם חברותי ושמח הפכתי לאדם מפוחד ומסוגר. זה הפך אותי לאדם אחר, לקח ממני את הזהות שלי. התחלתי לחוות פלאשבקים, התקפי חרדה, סיוטים נוראיים והזעות, לא ישנתי בלילות והתמכרתי לכדורים. במלון באילת, שאליו פינו אותנו, הייתי מביטה מהחלון אל הבריכה ורואה על מיטות השיזוף גופות של נשים שחוטות. כל רעש הזכיר לי יריות. למרות כל זאת, לא הבנתי שאני בכלל סובלת ממשהו. זה כמו לחיות בבועה", היא מספרת.

נטלי, המטופלת ב"וילה באלאנס", מספרת על הטיפול בקסדה. "חששתי, אבל לא היה לי מה להפסיד. זה החזיר אותי לאותו יום נורא. הקסדה גם משמיעה מעין תקתוק שהזכיר לי יריות. בפעם הראשונה ממש רעדתי בכיסא, אבל היום אני עושה את הטיפול ברוגע, ממש כאילו אני במספרה".

לדבריה, תוך זמן קצר חשה שיפור ניכר במצבה הנפשי. "אני מרגישה שזה ממש הציל לי את החיים. אני חשה ביטחון. לפני כן פחדתי להתקרב אל השער של המרכז, היום אני רוצה לצאת אל הקניון, לנסוע לתל אביב, לפגוש אנשים. עליתי במשקל, נגמלתי מכדורים, אני ישנה טוב. אני נולדת מחדש, זה דבר מדהים".

ורדי: "אין לכם מושג מה ממדי התופעה. האירועים הללו יצרו פוסט-טראומה במעגלים מאוד רחבים, לא רק אצל מי שהיה שם בפועל"

לטפל בשורש הכאב

"כל המטופלים מדווחים על שיפור בתסמינים בעקבות הטיפול, הרבה יותר קל להם לעבור טיפול רגשי, זה פותח את הצוהר אל הנפש שלהם", מעידה ורדי.

אולם, היא גם מבקשת להתריע: "אין לכם מושג מה ממדי התופעה. האירועים הללו יצרו פוסט-טראומה במעגלים מאוד רחבים, לא רק אצל מי שהיה שם בפועל. המון הלומי-קרב ממערכות קודמות חוו רגרסיה. המערכת מוצפת במקרים, והכלי הכי זמין זה תרופות פסיכיאטריות. זה כמובן אמצעי חשוב, אך כשמסתפקים במרשם תרופות זה מייצר מהר מאוד תלות והתמכרויות. הקסדה, והטיפול הרגשי התומך, מאפשרים להם לטפל בעצמם באופן אמיתי יותר, שנוגע בשורש הכאב".