המחיר השקוף: בזמן שב־2022 אובחנו כ־8,000 מבוגרים עם פוסט־טראומה בקופות החולים מכבי, מאוחדת ולאומית - מספר המשקף כ־16 אלף מאובחנים בכלל האוכלוסייה (כחצי מהאוכלוסייה מבוטחת בכללית, שלא סיפקה נתונים), ב־2024 אובחנו 15,380 מקרים בשלוש קופות החולים, ובהערכה - יותר מ־30 אלף מקרים אם מחשיבים את קופת חולים כללית.

הפצועים השקופים | הכתבות

כל זאת ללא נתונים על ילדים ובני נוער עד גיל 18, שגם בקרבם יש כ־1,200 מאובחנים בין השנים 2025-2024 בשתיים מקופות החולים, מספר שעשוי לשקף יותר מ־3,000 ילדים מאובחנים ברמה הארצית.

הנתונים על נפגעי הפוסט־טראומה הם רק קצה הקרחון למספר הישראלים שנזקקו לטיפולים נפשיים, משום שלפי הספרות הרפואית רק 1% עד 15% מהאנשים שחוו אירוע טראומטי יסבלו מפוסט־טראומה, ואילו האחרים עשויים להזדקק לטיפול בגלל מצוקה נפשית ברמה פחותה יותר.

כך, לדוגמה, אדם בן 30 מהעוטף, שפונה למלון בירושלים לאחר 7 באוקטובר, סבל מחרדה ונמנע לחלוטין מלצאת מחדרו במלון. בטיפול התברר שעוד לפני כן סבל מטראומות קודמות מהחיים בעוטף, אך עבד והצליח לתפקד. בשבת השחורה שמע מחבלים מחוץ לביתו וראה סרטונים רבים מהנובה, מה שהחמיר אצלו את הבעיה.

"התקדמות איטית"

"הוא לא יכול היה לדמיין איך לצאת מהחדר. עשינו עבודה לעזור לו ללמוד להרגיע את עצמו, ולאט־לאט הוא הצליח לצאת מהמלון. היינו קובעים כל פעם במקום אחר, כדי שיתרגל את עצמו", מספר דביר עירשי, פסיכולוג שיקומי במרפאת בריאות הנפש במאוחדת.

"עבדנו על הרגעה עצמית וויסות עצמי. בהתחלה הוא היה מוצף, נכנס לפלשבקים וחווה התנתקויות, וזה סימן לי שהוא לא מספיק מוכן לעבוד על זה. רק לאחר כמה חודשים התחלנו לגעת בטראומות. בשלב מסוים הוא חזר לדרום והמשיך שם בטיפול. מנקודת המבט שלי הוא התקדם, אך התהליך נעצר לפני שחזר לחיים שלו בצורה מלאה. היו לו עדיין סימפטומים של פוסט־טראומה".

פוסט־טראומה מתבטאת בהופעת זיכרונות חודרניים, סיוטים ופלשבקים, כמו גם בהימנעות מאנשים, ממקומות או ממצבים שמזכירים את הטראומה, רגשות שליליים ומצב של עוררות־יתר: ערנות מוגברת, קושי להירדם ולהירגע, קשיי ריכוז ורגזנות.

לדברי עירשי, מורגשת עלייה במקרי פוסט־טראומה, שחלקם קשורים ישירות למלחמה וחלקם בעקיפין - למשל, צפייה בסרטונים. ויש מעגלים רבים נוספים של נפגעים.

"יש מקרים שזה מתיישב לאנשים על טראומות קודמות שאנשים הצליחו לחיות איתן. למשל מטופל בן 45 שנפגע מינית בילדותו אך הצליח לנהל את חייו והקים משפחה. המלחמה שברה אותו. המקרה מהילדות היווה זרז לטראומות נוספות. העובדה שהמלחמה נמשכת ושיש אירועי קצה נותנת את אותותיה אצל מי שסובלים מפוסט־טראומה. יש גם בני 65, 70 ו־80 שהצטרפו למעגל מבקשי העזרה - אלו אנשים שעברו הרבה דברים בחיים אך אירועי המלחמה היו בשבילם יותר מדי".

בשבוע וחצי האחרונים התאבדו שני חיילי מילואים ועוד שלושה חיילים בסדיר. ובסך הכל נרשמו 17 מקרי אובדנות של חיילים רק ב־2025 - מספר שגבוה מהנתונים השנתיים של העשור הקודם (מלבד 2024, שהיתה שנה של שיא במספר החיילים המתאבדים).

דילמה טיפולית

עירשי מתריע כי "כמות הפניות גדולה והמערכת כל הזמן בחסר. בגלל שחלק מהמקרים מורכבים, הטיפולים לאט־לאט הולכים ומתארכים והמערכת נסתמת. במרכזי חוסן, למשל, יש כמות מוגבלת של מפגשים, ובפועל לחלק מהמטופלים זה לא מספיק. הטיפול הסתיים, והאדם זקוק עדיין לטיפול. ככל שמספר הפונים גדל מתעוררת דילמה - האם לעבוד בכמויות ולתת קצת פחות, או לתת יותר לפחות אנשים".

הפסיכיאטר ד"ר שחר רובינזון ממחוז דרום של מכבי שירותי בריאות נערך לעלייה נוספת במספר המטופלים. לדבריו, "כמות הפניות עלתה בצורה דרמטית, מ־3,400 מאובחנים עם פוסט־טראומה לפני המלחמה ליותר מ־8,000 ב־2024, ואני צופה שנסיים את 2025 עם עלייה עוד יותר גדולה. כרגע אנחנו מטפלים בעיקר בנפגעים מ־7 באוקטובר. אנחנו עדיין לא רואים אנשים שנפגעו ב'עם כלביא', אך להערכתי זה יקרה בהמשך.

"אנחנו מנסים להבין לקראת מה אנו צריכים להיערך ב־2025, אך מבצע עם כלביא טורף את הקלפים. מנסים לנחש, אבל לא יודעים מה יילד יום. אם המלחמה תימשך - גם מגמת העלייה במאובחני פוסט־טראומה תימשך. ברור שכשיש זינוק זה מאתגר את המערכת. אי אפשר לנהל מערכת עם כוח אדם רזרבי. מרגע שזה קרה הגבנו והתחלנו לגייס מענים. הגדלנו בעשרות אחוזים את כמות הטיפולים שאנו נותנים. נעזרנו במכפילי כוח טכנולוגיים - אפליקציות שמזהות מצוקה, לימוד מיינדפולנס וביו־פידבק - דברים שמקילים את המצוקה".

ד"ר ירדן לוינסקי, פסיכיאטר ראשי בחטיבת הקהילה של כללית: "פוסט־טראומה בקרב חיילים ומילואימניקים היא תופעה שמקבלת תשומת לב גדולה יותר לנוכח המציאות המתמשכת בישראל. חוויות השירות שכוללות חשיפה לאירועים מסכני חיים, מראות קשים, אובדן חברים או תחושת חוסר שליטה, נוסף על תחושת פגיעה מוסרית, שכולן מעלות את הסיכון להופעת פוסט־טראומה - כל אלו עשויות להותיר חותם נפשי מתמשך, גם אם הסימפטומים לא מופיעים מייד".