בעידן שבו רחפנים וכטב"מים מאיימים על גבולות ישראל מדי יום, שתי סטודנטיות להנדסה מכנית ממכללת "אפקה" - המכללה האקדמית להנדסה בת"א, החליטו לתכנן ולבנות בעצמן פתרון מהפכני לאתגר הלאומי: "מיני טיל" במשקל של שקית פיצוחים (250 גרם בלבד) שיכול לעקוב אחרי מטרות אוויריות ולהפיל אותן.
נועה מאירוביץ (26) מתל אביב וקורל רוזנר (28) מבאר יעקב הפכו חלום למציאות במסגרת פרויקט הגמר שלהן. במשך 12 חודשים בלבד - מהרעיון הראשוני על הנייר ועד לניסוי המוצלח - הן תכננו, בנו ובדקו טיל, שעשוי לשפר את פני ההגנה האוווירית בישראל.
לדבריהן, החימוש שהן יצרו מותאם לגודל וליכולות של כלי טיס קטנים ולתפעול זריז ואמין בתנאי שטח. הטיל הקטן, שמשוגר מפלטפורמה קומפקטית, מציע פתרון מתקדם למרדפים אוויריים ולקרבות מול כטב"מים.
"המטרה הייתה להוכיח שטיל קטן ובממדים כאלה יכול להגיע לביצועים מרשימים", מסבירה מאירוביץ בשיחה עם "ישראל היום". "הוא אמור לעקוב אחרי כטב"מים ורחפנים - וכדי לעמוד במשימה של הפרויקט המורכב הזה שילבנט הרבה תחומים, כמו רובוטיקה, תכנות, אנרגיה, זרימה באוויר ואווירודינמיקה".
הטיל, שאורכו כ-25 סנטימטר וקוטרו רק 20 מילימטר - קטן משמעותית מרוב הטילים הקיימים כיום בשוק (רובם בקוטר 40 מילימטר ובאורך 400 מילימטר, לפחות). הוא גם מגיע למהירות של 200 מטר לשנייה - ביצועים מרשימים לגודלו.
"חיפשנו בתחילת הפרויקט ולא מצאנו משהו בגדלים האלה בשום מקום בעולם", אומרת רוזנר. "זה באמת כמו סרט של ג'יימס בונד או 'גברים בשחור' - טיל קטן וחמוד, שנותן ביצועים מדהימים ושאולי בעתיד חיילים יוכלו לקחת איתם בפק"ל".
הכל בארבע ידיים
הדרך לטיל לא הייתה פשוטה. השתיים התמודדו עם אתגרים טכניים מורכבים, בעיקר השאלה איך להכניס מנוע רקטי, מערכת בקרה, חיישנים ומערכת ניווט לגוף כה קטן ועדיין לשמור על משקל נמוך וביצועים גבוהים?
"היינו מוגבלות בתקציב כפרויקט אקדמי, אז ייצרנו הכל בעצמנו", מספרת מאירוביץ. "את הראש הדפסנו במדפסת תלת מימד לדיוק אווירודינמי מקסימלי, השתמשנו בחומרים קלים כמו אלומיניום וטיטניום, ואפילו למדנו להלחים רכיבים אלקטרוניים זעירים".
ייצור המנוע הרקטי היה האתגר הגדול ביותר. "בחברות גדולות יש בקרת איכות מתקדמת כמו CT או MRI - כדי לבדוק שאין בועות במנוע", מסבירה רוזנר. "אנחנו, לעומת זאת, היינו צריכות לאפות את הבלילה בתוך הצינור של המנוע שבועיים בתנור, ואז לראות אם הוא מוכן ואיך הוא מתנהג".
למרות הקשיים, הן לא ויתרו. הן ייצרו ארבעה אבי-טיפוס שונים כדי להבין את הביצועים של כל אחד. "היו רגעים שחשבנו שזה לא ילך", מודות שתיהן. "כשאתה מתכנן דבר כזה ומייצר את זה עצמך יש המון בעיות ורגעים שאתה צריך להתמודד איתם".
אז מה גרם להן להמשיך למרות כל הקשיים? "רצינו לראות את הטיל עף", מסבירה בפשטות מאירוביץ. "תכננו הכל בתוכנות סימולציה - אבל בסוף רצינו לראות את הדבר הזה קורה בפועל".
הישג שיציל חיים
הניסוי הראשון, שבוצע בשטח ייעודי עם חיישנים ומצלמות שתיעדו את המסלול בזמן אמת, היה מוצלח.
"מאוד התרגשתי, גם בכיתי קצת מהתרגשות", מתארת מאירוביץ את הרגע שבו ראתה את הטיל משוגר במהירות. "כל כך הרבה זמן עבדנו על זה - והנה הוא באמת עובד".
במציאות הביטחונית של ישראל, הטכנולוגיה הזו יכולה להיות משמעותית במיוחד. "המצב שאנחנו נמצאים בו מחייב את כל התעשיות הביטחוניות לעבוד שעות נוספות כדי לחדש את הטכנולוגיה יום-יום", אומרת מאירוביץ. "צריך כל הזמן להמציא את הדבר הבא ולמצוא את הצעד הבא כדי להתמודד טוב יותר עם האויב".
"תכננו פה פריצת דרך שיכולה להציל מאות לוחמים ברגע האמת בגלל הפרופורציות של הטיל והמשקל הקל שלו - זה משהו שהוא מאוד נייד", מוסיפה רוזנר, שמסבירה כי חייל יכול לשאת איתו מספר רב של טילים כאלה ללא עומס מיותר, בניגוד לטילים קונבנציונליים, שדורשים ציוד שיגור מיוחד ותמיכה לוגיסטית מורכבת. "זה מבטיח גמישות מבצעית גדולה יותר בשטח".
נשים פורצות גבולות
מעבר לחדשנות הטכנולוגית, הפרויקט מייצג גם הישג חשוב לנשים בתחום ההנדסה - ובמיוחד בתחום פיתוח הנשק, שבו נשים הן במיעוט ברור. הצלחתן של מאירוביץ ורוזנר יכולה לשמש השראה לנשים צעירות נוספות לפנות לתחומים טכנולוגיים מתקדמים.
"לצערי, יש מעט נשים בתחום ההנדסה המכנית", מציינת מאירוביץ. "יש הרבה יותר גברים מאשר נשים, ואנחנו שומעות הרבה תגובות של תמיהה כשאומרים שאנחנו לומדות הנדסה מכנית. אנשים הרימו גבה ואמרו 'זה לא מקצוע של גברים?'".
"עשינו משהו יוצא דופן גם בעולם הגברים. עבור שתי נשים בתחום ההנדסה לעשות משהו כזה זו בהחלט פריצת דרך", מוסיפה רוזנר. "זו הייתה משימה מאוד מאתגרת ועברנו אותה בהצלחה. זו בהחלט הגשמה עצמית - הוכחנו שאנחנו מסוגלות".
עתיד מבטיח
בעולם שבו איומי הרחפנים והכטב"מים רק הולכים וגוברים, הטיל הקטן הזה עשוי להפוך לכלי חיוני בהגנה על גבולות ישראל. מה שהתחיל כפרויקט גמר של שתי סטודנטיות עשוי להפוך לטכנולוגיה שתציל חיים. זה כוחה של החדשנות ישראלית במיטבה.
הפרויקט, כך הן מספרות, עורר התלהבות רבה בתעשיית הביטחון. "זה מאוד מרשים מבחינתם ששתי סטודנטיות עשו פרויקט כזה", מספרות הסטודנטיות. "היו תגובות מאוד חיוביות, ורוצים לראות המשך דרך לפרויקט. זה כבוד גדול".
אמנם, הפרויקט עדיין נמצא בשלבי פיתוח מוקדמים - הטיל הנוכחי כולל חיישן מהירות אך ללא מערכת מעקב מתקדמת - אך הסטודנטיות אופטימיות. לדבריהן המכללה רואה בפרויקט הזדמנות משמעותית ובוחנת את האופציה למכור את הטכנולוגיה. "הפרויקט כנראה יימשך אחרינו", אומרת מאירוביץ. "אנחנו מעבירות את המקל הלאה".
ראש בית הספר להנדסה מכנית באפקה, ד"ר ינון יבור מסכם: "עד כה, רקטות נחשבו לגופים גדולים ומסורבלים יחסית, דבר שמגביל את יכולת הנשיאה שלהן בשל משקלן, ומחייב נגזרות לוגיסטיות מורכבות כמו משגר ייעודי.
"הקושי עד כה היה ונותר ייצור נרחב, פשוט וזול של רקטות כאלו. קורל ונועה, במחקרן הייחודי, מצליחות להראות שניתן לייצר רקטה בקנה מידה קטן, שעדיין תענה על הדרישות המבצעיות. זה לא פשוט - אך הן בדרך הנכונה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
