תשכחו מיריב לוין: המהפכה המשפטית האמיתית כבר כאן

בחודש פברואר האחרון ניתן פסק דין שטלטל את עולם המשפט. בהחלטה בעניין פלונית נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים, השופטת כנפי שטייניץ נזפה בעורכי הדין והמשפטנים שמיהרו להסתמך על כלי בינה מלאכותית, בניסיון למציאת "תרופת הקסם" שתקצר שעות עבודתם. הדבר הוביל לפסק דין שבחן את כל החובות שחלות על עורך דין כלפי מערכת המשפט, ולא רק כלפי לקוחו. בין שורותיו, התחבאה שורה אחת, מעניינת במיוחד: "יש המצביעים על אפשרות המעבר מהחלטות שיפוטיות אנושיות להחלטות מבוססות בינה מלאכותית... ואף טוענים לקיומה של 'זכות להחלטה אנושית'". למה התכוונה השופטת כנפי שטייניץ באמירה זו, והאם ישראל בדרך לעולם משפטי חדש?

בשנים האחרונות ניתן לראות יותר ויותר יוזמות טכנולוגיות בעולם המשפט, כמו למשל "עורך הדין הרובוטי", שמציע ייצוג משפטי מבוסס AI לתביעות צרכניות של חברת DoNotPay. דוגמה נוספת ומקומית היא פיילוט מערכת ה-ODR של בתי הדין לעבודה בישראל, המאפשר ניהול מקוון של הליכים משפטיים פשוטים באופן אוטומטי, תוך ייעול וזירוז ההליך, אך עדיין ללא שימוש רשמי בבינה מלאכותית. כל אלה מצטרפים למגמה ברורה, שלפיה הטכנולוגיה חודרת עמוק יותר ויותר אל תוך המערכת המשפטית.

בסין למשל, בחלק מבתי המשפט, החלו לפעול מערכות בתי משפט חכמות, שבינה מלאכותית משתתפת בהחלטה השיפוטית הניתנת בהם. במערכת זו, מופעל בוט בתפקידו של שופט (RoboJudge), שעיקר תפקידו הוא להכריע בסכסוכים מסחריים כמו אחריות על מוצרים או זכויות יוצרים. הבוט מייצר פסק דין מובנה לאחר אימות עובדות המקרה ויישום חוקים ותקנות. השופטים האנושיים יכולים לחלוק על החלטת הפסיקה של השופט הרובוטי, אך מוטלת על כך מגבלה, בדמות של הסבר בכתב המוגש לאותו הרובוט.

העובדה שהשופט האנושי צריך לבקש רשות מהמכונה, על מנת לסתור אותה, מעלה תחושות מעורבות, שתלויות בנקודת המבט על המהפכה המשפטית המסתמנת. מי שמבקש להפחית את ההטיות האנושיות במשפט, עלול למצוא עצמו תלוי במערכת שאף היא אינה חפה מדעות קדומות ושגיאות בנתונים, רק שהפעם הן מוסוות מאחורי אלגוריתמים ונתונים סטטיסטיים.

האם שדה המשפט צפוי להשתנות כך ששופטות ושופטים יוחלפו בעתיד במערכות של בינה מלאכותית? מדובר בסוגיה שאינה רק טכנולוגית, אלא גם בעלת השלכות מוסריות, כלכליות וחוקתיות

מקרה נוסף, בו מדינה יזמה שילוב בינה מלאכותית במתן פסקי דין על-ידי שופטים היא מדינת אסטוניה. ממשלת אסטוניה העלתה תוכנית לבניית "שופט רובוטי", אך הגבילה אותה לסכסוכים חוזיים של תביעות קטנות, בסכום של עד 7,000 אירו. ההצעה אמנם החלה את דרכה עוד ב-2018, אך היא הוקפאה כדי ליישר קו עם המסגרת החקיקתית שבנה לאחרונה האיחוד האירופי במסגרת הAI Directive-. ה-AI Directive, חוק הבינה המלאכותית של האיחוד האירופי, שנכנס לתוקף לפני כשנה, קובע מסגרת רגולטורית למידת הפיקוח והבקרה שיידרשו מבינה מלאכותית, בהתאם לרמות הסיכון שלהן. החוק מבדיל בין רמות סיכון שונות, ולמערכות בינה מלאכותית שיוגדרו כבעלות "סיכון גבוה" תהיינה דרישות מוגברות לשקיפות, פיקוח אנושי, ותיעוד מדוקדק של המקורות.

מכאן עולה השאלה - ככל שהתוכנית של אסטוניה לפתח RoboJudge תצא לדרך, האם היא תסווג כתוכנית ברמת סיכון גבוהה? ואם כן, איזו רמה של פיקוח ובקרה יידרשו לתוכנית זו?

עמימות המעוררת שאלות

הנכונות לעשות שימוש בבינה מלאכותית גם בין כותלי בתי המשפט הישראליים הולכת וגוברת. דוגמה בולטת לכך היא מערכת לסיוע בקביעת מתחם ענישה, שפותחה באוניברסיטת בן-גוריון בשיתוף פרקליטות המדינה. הכלי מציע השוואות מבוססות נתונים לאחר הזנת כתב אישום. במקביל, ב-2024 פורסמה תוכנית מטעם רשות החדשנות לשילוב בינה מלאכותית בשירות הציבורי. אף שהמטרה היא ייעול והפחתת בירוקרטיה, טרם נמסרה עמדה ברורה באשר להיקף השימוש ולמגבלותיו - עמימות המעוררת שאלות באשר לעתיד המשפט האנושי בישראל.

במציאות שבה בינה מלאכותית משתלטת על כל תחום, ייתכן שגם בתי המשפט עומדים בפני מהפכה. האם שדה המשפט צפוי להשתנות כך ששופטות ושופטים יוחלפו בעתיד במערכות של בינה מלאכותית? מדובר בסוגיה שאינה רק טכנולוגית, אלא גם בעלת השלכות מוסריות, כלכליות וחוקתיות. אך היכן עובר הגבול? עד כמה נסכים לשלב את הבינה המלאכותית, ובאיזו דרך נעשה זאת? ללא עקרונות ברורים, הדרך לשילוב AI בהחלטות משפטיות נותרת פתוחה ומסוכנת.

הזכות להחלטה אנושית שאוזכרה בחקיקה האירופית, מבוססת על עקרון משפטי לפיו לאדם עומדת הזכות שלא להיות כפוף להחלטה מחייבת המבוססת בלעדית על עיבוד נתונים אוטומטי, אלא בכפוף לפיקוח אנושי ממשי. הזכות אמנם טרם עוגנה בישראל באופן מפורש, ועל כן עשויה לעלות טענה שאין מניעה לשלב בוטים מסוג זה גם כאן, אך כבר היום יש הגנות לזכות המדוברת, שנובעות בין היתר מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נגזרתו לזכות להליך הוגן, וחוק הגנת הפרטיות.

טיוטת ההנחיה מטעם הרשות להגנת הפרטיות, שבשלב זה עדיין פתוחה להערות הציבור, היא ביטוי מעשי למגמה זו. הטיוטה מבהירה כי הוראות חוק הגנת הפרטיות חלות גם על המידע האישי שמערכות בינה מלאכותיות מסיקות מהנתונים שהוזנו אליהן.

אנו נמצאים לא רק בפתחו של עידן טכנולוגי חדש, אלא גם בפתח של פרק חדש בעולם המשפט, אשר עשוי לשכתב את המערכת המשפטית המסורתית שאנו מכירים, ויוליד זכות חוקתית חדשה. משכך, על המחוקק ועל מערכת המשפט להכריע האם להפקיד את קבלת ההחלטות בידי אלגוריתמים, או לעגן בחוק כי המילה האחרונה תיוותר בידי אדם.

הכותבת היא סטודנטית בפרויקט "מעבדולוגיה" של הפקולטה למשפטים במכללה למינהל