תרימו את העיניים: מטר המטאורים מגיע הלילה לשיאו | כך תצפו בו

חובבי האסטרונומיה והשמיים הפתוחים בישראל יזכו הלילה (בין רביעי לחמישי) למופע הלילי המרהיב של הקיץ: מטר הפרסאידים. מדובר באחד ממטרי המטאורים העשירים והפופולריים ביותר בשנה, והפעם תנאי הצפייה בשמי הארץ צפויים להיות אידיאליים במיוחד.

מטר הפרסאידים פוקד את אטמוספירת כדור הארץ מדי שנה בין אמצע יולי לסוף אוגוסט, אך השנה נהנים הצופים מיתרון נדיר. שיא המטר מתרחש בדיוק במועד מולד הירח. הירח שוקע כבר בשעות הערב המוקדמות (סביב 19:30), מה שמותיר את השמיים בחשכה מוחלטת ללא זיהום אור טבעי שמסנוור את הראייה. על פי נתוני סוכנות החלל הישראלית, קצב המטאורים בשיא המטר צפוי להיות חזק במיוחד ויכול להגיע לכ-150 מטאורים בשעה באזורים חשוכים.

מהו בעצם מטר הפרסאידים?

התופעה המוכרת בשם העממי "כוכבים נופלים" אינה קשורה כמובן לכוכבים עצמם. המטר מתרחש כאשר כדור הארץ חוצה במסלולו סביב השמש נחיל של חלקיקי אבק, סלע וקרח שהותיר אחריו כוכב השביט סוויפט-טאטל (Swift-Tuttle) - גוף קפוא המשלים הקפה סביב השמש פעם ב-133 שנים.

החלקיקים הקטנים נלכדים בכוח המשיכה של כדור הארץ וחודרים לאטמוספירה במהירות עצומה. החיכוך העז עם הגזים באטמוספירה יוצר חום אדיר, שגורם לגזים שסביב החלקיק לזהור ולפלוט אנרגיה בצורת פס אור מהיר - עד שהם נשרפים כליל. מטר הפרסאידים מתועד כבר יותר מ-2,000 שנה, והוא אהוב במיוחד בשל נטייתו ליצור לעיתים קרובות "כדורי אש" - מטאורים בהירים וזוהרים במיוחד. בעבר הרחוק אף זכה השביט לכינוי "האובייקט המסוכן ביותר לאנושות" בשל קרבת מסלולו, אך כיום ידוע כי הסיכוי לפגיעה בעתיד הנראה לעין הוא אפסי לחלוטין.

מטאוריד, מטאור או מטאוריט? עושים סדר במונחים

בפרק מיוחד של הפודקאסט "תל אביב 360" מבית אוניברסיטת תל אביב, הסביר מיכאל צוקראן - מנהל תחנת הקרקע למעקב אחר לוויינים ותקשורת לייזר במרכז הקוונטום באוניברסיטה, מרצה לאסטרונומיה וצלם חלל - את ההבדלים בין המושגים:

מטאוריד הוא סלע או גרגיר אבק המשוטט בחלל החופשי;  מטאור הוא הרגע שבו אותה אבן זעירה נכנסת לאטמוספירה של כדור הארץ במהירות עצומה ונשרפת תוך יצירת שובל אור. ואילו מטאוריט הוא מה שקורה במקרים נדירים שבהם הסלע מספיק גדול, שורד את המעבר הלוהט באטמוספירה ופוגע בקרקע - אז הוא נקרא מטאוריט.

מגלילאו גליליי ועד לתקשורת לייזר קוונטית בחלל

מעבר לחוויית הצפייה המרהיבה, חקר גופי השמיים נמצא בחזית הטכנולוגיה המדעית. צוקראן מציין כי מאז הטלסקופים הראשונים של גלילאו גליליי וניוטון, האסטרונומיה עברה כברת דרך עצומה. כיום, תחנות קרקע מתקדמות עושות שימוש במערכות אופטיות וממוחשבות המסוגלות לעקוב בדייקנות חסרת תקדים אחר עצמים הטסים במהירות דמיונית - כמו תחנת החלל הבינלאומית, שנעה במהירות של כ-27,000 קמ"ש בגובה 400 קילומטרים.

המטרה של המערכות הללו באוניברסיטת תל אביב אינה רק צילום מדעי, אלא פיתוח טכנולוגיית תקשורת לייזר בחלל החופשי. במקום להשתמש בגלי רדיו סטנדרטיים, המערכת מכוונת קרן לייזר מדויקת לעבר לוויינים או כלי טיס כדי להעביר מידע מוצפן ברמה קוונטית - נדבך קריטי באבטחת המידע העתידית.

טיפים לצופים: איך ליהנות מהמופע?

למי שמתכנן לצאת הלילה לשטח - למדבר יהודה, לנגב או לגולן - מומחי אסטרונומיה מציעים מספר כללי ברזל.

1. זמני הצפייה המומלצים: חלון הזמן הטוב ביותר לצפייה הוא בין השעות 01:00 ל-04:00 לפנות בוקר, אז הקרינה של המטר עולה גבוה יותר בשמיים.

2. הגיעו מוקדם והתרגלו לחשכה: לרשתית העין האנושית לוקח כ-20 עד 30 דקות להסתגל לחשיכה מוחלטת. הגעה מוקדמת תאפשר לעיניים לזהות גם את המטאורים החלשים יותר.

3. הימנעו לחלוטין מניידים: אור לבן או כחול ממסכי הטלפונים פוגע מיד ביכולת הראייה בלילה ומאפס את תהליך ההסתגלות. אם נדרשת תאורה, השתמשו בפנס עם אור אדום (או עטפו פנס רגיל בצלופן אדום).

4. עזבו את הטלסקופים בבית: מטר מטאורים רואים הכי טוב בעין ערומה. מכיוון שהמטאורים מופיעים בנקודות אקראיות בשמיים, שדה הראייה הרחב של העין הוא הכלי היעיל והטוב ביותר.

5. שכבו על הגב והתאזרו בסבלנות: הצטיידו במחצלת, נשענו לאחור והביטו למעלה. המטאורים מגיעים בגלים - לעיתים כמה ברצף ולעיתים בהפוגות של מספר דקות.