מחיר הנגיחה
מדאיג: החוקרים גילו מה באמת קורה למוח של כדורגלנים מקצוענים
מחקר דרמטי של אימפריאל קולג' לונדון חושף שינויים מבניים ואובדן רקמות באזורי הזיכרון והרגש אצל שחקני עבר • החדשות הטובות: התפקוד הקוגניטיבי נשמר • החדשות הרעות: הדיכאון והחרדה מזנקים
במשך שנים, עולם הספורט המקצועני מנהל קרב מאחורי הקלעים נגד אחת התופעות המטרידות ביותר:ההשפעה ארוכת הטווח של חבטות ראש חוזרות ונשנות, כמו נגיחות בכדורגל, על בריאות המוח. כעת, מחקר פורץ דרך של חוקרים מאימפריאל קולג' לונדון, שהוצג היום (ראשון) בוועידת האלצהיימר הבינלאומית, מציג שינוי פרדיגמה ומספק הצצה חסרת תקדים למה שקורה בתוך הגולגולת של הספורטאים כבר בגיל העמידה.
החוקרים השוו 142 כדורגלנים מקצוענים בריטים לשעבר, בני 30 עד 60, לקבוצת ביקורת של 56 אנשים בריאים ללא היסטוריה של ספורט מגע, שירות צבאי או זעזועי מוח בעבר. בעוד שהמבחנים הקוגניטיביים הראו כי שחקני העבר מתפקדים בצורה נורמלית לחלוטין, סריקות ה-MRI חשפו מציאות פיזית ומנטלית שונה ומדאיגה בהרבה.
פחות רקמת מוח, הרבה יותר חרדה
סריקות ה-MRI המבניות של שחקני העבר חשפו כי כקבוצה, יש להם פחות רקמת מוח (חומר אפור) באזורים האחראיים על שליטה בזיכרון וברגשות בהשוואה לקבוצת הביקורת. עם זאת, רק 2% מהאתלטים לשעבר הציגו סימנים אינדיבידואליים של ניוון מוחי חמור המצביע על מחלה אקטיבית ומתקדמת.
במקביל לשינויים הפיזיים, המחקר חשף זינוק דרמטי ויוצא דופן בבעיות של בריאות הנפש בקרב השחקנים.
צלילה לדיכאון:31% מכדורגלני העבר חצו את הרף הקליני של דיכאון, לעומת 9% בלבד בקבוצת הביקורת.
מתח נפשי מוגבר:42% מהשחקנים דיווחו על חרדה קלינית, בהשוואה ל-25% בקרב האוכלוסייה הרגילה.
מטפלים בנגיחות כמו בלחץ דם גבוה
המחקר הנוכחי הוא חלק ממגמה מדעית עולמית רחבה, השואפת להתייחס לפגיעות ראש חוזרות ונשנות כאל "גורם סיכון שניתן לשינוי" לפיתוח דמנציה בשלב מאוחר בחיים - בדיוק כפי שרופאים מתייחסים כיום ללחץ דם גבוה או לכולסטרול גבוה.
Argentina vs. Switzerland - Game Highlights // מערכת היום פלוס
הממצאים הנוכחיים משכפלים תוצאות של מחקר דומה שביצע הצוות בשנת 2025 על 200 שחקני רוגבי בדימוס, שבו נצפו הפחתות דומות בחומר האפור ועלייה בחרדה, לצד ביצועים קוגניטיביים תקינים.
"ענף הרפואה עובר לראייה הוליסטית יותר של בריאות המוח והסיכון לדמנציה", מסביר מחבר המחקר הבכיר, פרופ' תומאס פארקר, נוירולוג יועץ באימפריאל קולג'. עם זאת, הוא מסייג ומבהיר: "אנחנו נמצאים בשלב מוקדם מאוד של תרגום הממצאים האלה לניבוי סיכון אינדיבידואלי".
המטרה: לזהות את המחלה לפני שהיא מתפרצת
עד היום, מרבית המחקרים על נזקי מוח בספורט התבססו על נתיחות שלאחר המוות או רשומות רפואיות רטרוספקטיביות כדי לאבחן CTE (אנצפלופתיה טראומטית כרונית) - מחלה ניוונית שניתן לאבחן כיום רק לאחר המוות.
החשיבות של המחקר הנוכחי היא בכך שהוא עוקב אחר ספורטאים באופן פעיל כבר באמצע חייהם. החוקרים מתכננים לנטר את השחקנים הללו מדי שנתיים, ובכך להניח את התשתית למחקר ארוך טווח שיאפשר לעקוב אחר השינויים הנוירולוגיים שנים רבות לפני שהדמנציה צפויה להתפתח. המחקר המלא, עם מדגם מורחב וניתוחים נוספים, צפוי להיות מוגש לביקורת עמיתים ומקובל לפרסום רשמי מאוחר יותר השנה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו