תארו לעצמכם יצור מיקרוסקופי, שמצליח לחדור לגופכם, להתמקם ברקמות מבלי שתרגישו, ולחכות לרגע הנכון כדי לפגוע באחד האיברים הרגישים ביותר בגופכם - העיניים. זהו לא תסריט לסרט אימה, אלא המציאות הרפואית של קרוב לשליש מאוכלוסיית העולם.
צוות בינלאומי של מומחי רפואת עיניים ומחלות זיהומיות יוצא כעת בקריאה דחופה לארגון הבריאות העולמי (WHO) לשנות את המדיניות בנוגע לטפיל הקטלני טוקסופלסמה גונדי (Toxoplasma gondii). החוקרים דורשים להגדיר רשמית את הזיהום שהוא גורם, טוקסופלזמוזיס, כ"מחלה טרופית מוזנחת" - הגדרה בריאותית שתפתח פתח למימוני עתק, תוכניות מניעה ומחקרים קליניים.
"טוקסופלזמוזיס היא אחת הסיבות המובילות בעולם לדלקות עיניים קשות ואיבוד ראייה קבוע, ובכל זאת היא כמעט ולא מקבלת מקום בסדר היום הציבורי העולמי", מסבירה פרופ' ג'סטין סמית' מאוניברסיטת פלינדרס באוסטרליה, מצוות החוקרים הבינלאומי. "הכרה רשמית מצד ארגון הבריאות העולמי היא קריטית כדי להניע שינוי במניעה ובשליטה במחלה".
החתול הוא לא האשם היחיד
בניגוד לסטיגמה הרווחת, המקשרת את הטפיל באופן בלעדי לחתולים, שרשרת ההדבקה רחבה בהרבה. חתולים הם אמנם הפונדקאים הסופיים של הטפיל המקום שבו הוא מתרבה, אך רוב בני האדם נדבקים דווקא מסיבות יום-יומיות אחרות, כמו אכילת בשר נא או כזה שלא בושל מספיק, שתיית מים מזוהמים, וכן אכילת פירות וירקות שלא נשטפו כראוי, ונשאו עליהם שרידי קרקע נגועה.
אצל רוב האנשים הבריאים ההדבקה הראשונית עוברת מתחת לרדאר - ללא תסמינים כלל, או עם תסמיני שפעת קלים בלבד. לאחר מכן, הטפיל נכנס למצב רדום ברקמות הגוף. אולם, כאשר מערכת החיסון נחלשת, או כאשר מדובר בנשים בהריון, הטפיל מתעורר לחיים ועלול לגרום לנזקים בלתי הפיכים.
הטוקסופלסמה נחשב לזיהום הטפילי התוך-עיני הנפוץ ביותר בעולם. הוא נוטה להתביית על הרשתית - שכבת התאים הפנימית בעיקר שאחראית על קליטת האור ותרגומו לתמונות במוח. הזיהום גורם לדלקת חריפה ברשתית שעלולה להוביל לצלקות, לעיוות הראייה ובמקרים קשים אף לעיוורון מוחלט.
בנוסף, אם אישה נדבקת בטפיל לראשונה במהלך ההריון, הוא מסוגל לחצות את השלייה ולפגוע בעובר. טוקסופלזמוזיס מולד עלול לגרום להפלות, לנזקים נוירולוגיים מוחיים קשים ולפגיעה עינית מולדת. על פי ההערכות, כ-190 אלף תינוקות ברחבי העולם נולדים מדי שנה כשהם נושאים את הזיהום. המצב מורכב עוד יותר בהתחשב בעובדה שכרגע אין שום חיסון בשוק, ואין תרופה שמסוגלת לחסל את הטפיל לחלוטין ברגע שחדר לגוף.
מחלה של פערים חברתיים
בדומה למחלות מוזנחות אחרות, הטפיל אינו מתחלק באופן שווה ברחבי העולם. בעוד שבארצות הברית שיעור הנשאים עומד על כ-10%, בקהילות עניות, חקלאיות ובאזורים טרופיים מסוימים כמו חלקים מברזיל, מגיע שיעור הנשאים ל-80%. הפער הדרמטי הזה נובע מתשתיות מים לקויות, חוסר נגישות לטיפול קדם-לידתי ורמת בטיחות מזון נמוכה - הפרמטרים שמגדירים "מחלה טרופית מוזנחת".
מאחר שמדובר באויב עיקש, המומחים מדגישים כי מניעה היא קו ההגנה הטוב ביותר, ומציינים כמה כללים פשוטים שיכולים להפחית דרמטית את הסיכון.
כך תתגוננו
1. בישול יסודי של בשר לצורך השמדת הטפיל ברקמות, וכן יש להימנע לחלוטין מאכילת בשר נא או חצי מבושל
2. שטיפה קפדנית של תוצרת חקלאית משאריות מהשדה תחת מים זורמים נקיים
3. שימוש בקרשי חיתוך וסכינים נפרדים לבשר נא ולמזון מוכן (כמו ירקות לסלט), ושטיפה של הידיים במים וסבון לאחר מגע בבשר נא או באדמת גינה.
4. נקיטת משנה זהירות עם ארגז הצרכים של החתול: מומלץ שנשים בהריון או מדוכאי חיסון יימנעו מניקוי ארגז הצרכים של החתול, ואם אין ברירה, יש לעשות זאת עם כפפות ולשטוף ידיים מיד לאחר מכן. כמו כן מומלץ להאכיל את החתול במזון מסחרי בלבד ולא בבשר נא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו