התפרצות האבולה ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ובאוגנדה, שכבר הוכרזה על ידי ארגון הבריאות העולמי כאירוע חירום בריאותי בינלאומי, הפכה בימים האחרונים קרובה הרבה יותר לישראל, על רקע חשד למקרים ראשונים של ישראלים ששבו מהאזור. כדי להבין עד כמה צריך לדאוג, שוחחנו עם פרופ' קובי סטרכילביץ, מנהל המחלקה למיקרוביולוגיה בבית החולים הדסה בירושלים.
האם החשודים בישראל באמת חולים באבולה?
למרות הפאניקה הציבורית, סטרכילביץ מבקש קודם כל להרגיע. "חשוב לציין שברוב המקרים, גם אם ישראלי מגיע מהמדינות שבהן מתחוללת המחלה, החולה החשוד יזוהה בסופו של דבר כמי שחלה במחלה אחרת, כמו מלריה או חיידק הסלמונלה", הוא אומר. "בבדיקות בבית החולים, מרבית החשדות נשללים ומתבררים כזיהום שכיח אחר".
מהי מחלת האבולה ואיך היא מתפרצת?
נגיף האבולה מצוי דרך קבע במדינות אפריקה שמתחת לסהרה, כשרוב ההתפרצויות מתרחשות בקונגו ובאוגנדה. "מקורו של הנגיף הוא בדרך כלל בעטלפי פירות", מסביר סטרכילביץ. "העטלפים מעבירים אותו לבעלי חיים אחרים, עד שהוא מגיע אל בני האדם, בין אם דרך מגע ישיר ובין אם דרך חיה נגועה".
למחלה זנים שונים עם שיעורי תמותה מהגבוהים ברפואה. בהתפרצויות היסטוריות מסוימות של זן הזאיר הגיעו שיעורי התמותה אף ל-90%, בעוד הזן הנוכחי, בונדיבוגיו (Bundibugyo), נחשב פחות קטלני יחסית, עם שיעורי תמותה שנעו בעבר בין כ-30% ל-50%.
האם יש חיסון לאבולה או טיפול יעיל?
כאן מגיע אחד הנתונים המטרידים. סטרכילביץ מסביר כי הטיפולים והחיסון שפותחו בעקבות התפרצות 2014 הותאמו לזן הזאיר (Zaire) שהשתולל אז, ואינם יעילים נגד הזן הנוכחי. "הנגיף הנוכחי אינו מגיב לטיפולים שפותחו בעבר, וההתמודדות הרפואית חזרה למעשה לנקודת ההתחלה", הוא אומר, ומשווה זאת לקורונה: "זה מזכיר את מה שקרה עם הקורונה והתרופה רמדסיביר, שאיבדה מיעילותה אחרי שהנגיף עבר מוטציות".
לדבריו, פיתוח חיסון לכל נגזרות האבולה הוא יקר במיוחד, ומאחר שמדובר במחלה שאינה נפוצה במערב, ההשקעה בו הייתה דלה במשך שנים. עם זאת, מאז פרוץ ההתפרצות הנוכחית המגמה משתנה: בתחילת יוני הודיעה הברית העולמית לחדשנות במגפות (CEPI) על מימון להאצת שלושה חיסונים ניסיוניים נגד זן בונדיבוגיו, בהם פיתוחים של חברת מודרנה ושל אוניברסיטת אוקספורד, וארגון הבריאות העולמי כבר מוביל ניסויים קליניים לבחינת טיפולים אפשריים.
איך נדבקים, ומתי חום גבוה מדליק נורה אדומה?
סטרכילביץ מדגיש שאבולה אינה מועברת באוויר (בניגוד לקורונה או שפעת), אלא רק במגע ישיר עם הפרשות גוף של חולה. הנגיף כה עמיד שהוא נותר מדבק גם לאחר מות החולה, עובדה שהפכה לגורם הדבקה מרכזי באפריקה בשל טקסי קבורה מסורתיים שכללו רחיצת הגופות.
תקופת הדגירה נעה בין כמה ימים לשלושה שבועות, ומי שחזר מאזור נגוע ולא פיתח תסמינים תוך 21 יום נחשב בריא. בשלב הראשון המחלה מתחילה כמחלת חום רגילה, ורק לאחר 3 עד 4 ימים מופיעים חום גבוה מאוד לצד דימומים פנימיים וחיצוניים.
כך נערכת מערכת הבריאות בישראל
בכל חשד, החולה מועבר מיד לבידוד במרכז רפואי ייעודי. לדברי סטרכילביץ, באזור ירושלים מדובר בהדסה עין כרם, שם פועל צוות מיומן עם ביגוד מגן, ובמקרה של אבחון מאומת החולה מועבר למתקן סטרילי ייעודי במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא). "מתחם מהסוג הזה כמעט שלא קיים בעולם, וישראל נמצאת בראש החץ של המוכנות למחלה", הוא אומר, וקורא לאחריות אישית: "אם חזרתם ממדינה שבה משתוללת המחלה ופיתחתם חום, גשו להיבדק מיד".
משרד הבריאות קורא לנוסעים ששבו מקונגו או מאוגנדה ופיתחו חום בתוך 21 יום מהחזרה להישאר בבית, להימנע ממגע עם אחרים וליצור קשר טלפוני עם מוקד קול הבריאות בטלפון 5400*.