הברירה הטבעית של החיטה: למה דווקא החלש מנצח

ד"ר גיא גולן מהאוניברסיטה העברית עוסק בשאלה מסקרנת: מה עדיף למגדלים בשדות - חיטה אגואיסטית או חברותית? מחקר בהובלתו, שיוצג בכנס מדעי החקלאות שיתקיים ב-15-17 לחודש בירושלים, מצא שחיטת הבר נוטה להשקיע משאבים בתחרות עם צמחים אחרים. לעומתה, חיטה תרבותית משקיעה יותר ברבייה, ולא בתחרות - מצב שתורם ליבול גבוה יותר בשדות צפופים.

גולן מסביר כי יש להבדל הזה משמעות גדולה: מספר הגרגרים לשיבולת, ובעיקר היכולת לשמור עליו גם בתנאי הצללה מאתגרים, מהווה אינדיקטור מרכזי להצלחת השדה כולו. לכן החוקרים מציעים להשתמש בהצללה מלאכותית ככלי סינון מוקדם לזיהוי זנים "שיתופיים" - כאלה שמעדיפים להניב יותר גרגרים גם אם הם פחות תחרותיים.

למעשה מדובר במעין "ברירה טבעית" בין זנים: בטבע, הצמחים שניצחו היו אלה שהשקיעו בתחרות מול שכנים כדי לשרוד. לעומת זאת, בסביבה חקלאית - שבה היעד הוא יבול מצטבר - דווקא הזנים הפחות תחרותיים, שמעדיפים להשקיע ברבייה, הם המועילים יותר.

לדברי גולן, "ההיסטוריה האבולוציונית של צמחי הבר מעודדת 'אינדיבידואליזם' - כל צמח נאבק על הישרדותו. אבל בשדות חקלאיים, התחרות הזאת פוגעת בכלל הקהילה. אם נצליח לפתח זנים פחות 'אגואיסטיים' ויותר 'שיתופיים', שמקצים יותר משאבים לרבייה ופחות לתחרות מול השכנים, נוכל להעלות את היבול העולמי בצורה משמעותית ובת־קיימא. מדובר בשינוי תפיסה: מטיפוח צמחים חזקים לבדם - לטיפוח שדות שמניבים יותר ביחד".

לדברי גולן, המחקר ממשיך את רעיון ה"אידיאוטיפ" של דונלד (1968) - מודל חיטה אידאלי, קומפקטי, עם עלים זקופים ושיבולת פורייה אחת - שנועד להפחית תחרות פנימית ולהגביר את התפוקה הכללית.

צוות החוקרים בהובלת גולן מציין כי התמקדות בזנים שאינם מתחרים אחד בשני או "‎משתפים פעולה" ‎תביא לניצול טוב יותר של המשאבים בשדה ‏החקלאי (אור, מים, דשן) ויכולה לשמש מרכיב‎ ‎חשוב‎ ‎בהשבחת גידולים. כאשר זנים כאלה נזרעים בשדה ‏בצפיפות גבוהה הם עשויים להגדיל את הביומסה ואת יבול הגרגרים ליחידת שטח.

העיקרון אינו מוגבל לחיטה בלבד. גם בגידולים אחרים, למשל קטניות, תירס או דגנים נוספים הגדלים ‏בצפיפות גבוהה ניתן ליישם אסטרטגיה זו, משום שהאינטראקציה בין פרטים או בין גנוטיפים תמיד משפיעה ‏על יעילות ניצול המשאבים‎.‎