מחקר חדש שפורסם בכתב העת Alzheimer's & Dementia מציע כי הגברת הפעילות הגופנית בגיל העמידה יכולה להפחית את הסיכון לפתח מחלת אלצהיימר. המחקר, שנערך במשך ארבע שנים, הראה כי אנשים שעסקו בפעילות גופנית סדירה הציגו פחות הצטברות של חלבון בטא-עמילואיד במוח - סימן היכר של פתולוגיית אלצהיימר - בהשוואה לאלו שהיו פחות פעילים.
על פי Science Daily, החוקרים מצאו כי משתתפים שעמדו בהמלצות ארגון הבריאות העולמי לפעילות גופנית הראו הפחתה בהצטברות חלבון עמילואיד. המחקר מצביע גם על כך שעד 13 אחוז ממקרי האלצהיימר יכולים להיות מיוחסים ישירות לחוסר פעילות גופנית.
במחקר, שנערך על ידי המכון הברצלוני לבריאות גלובלית (ISGlobal) ומרכז המחקר ברצלונה בטא-בריין של קרן פסקואל מרגל (BBRC), השתתפו 337 אנשים בגיל העמידה מקטלוניה עם היסטוריה משפחתית של מחלת אלצהיימר. המחקר נועד לבחון כיצד הגברת הפעילות הגופנית בין הגילאים 45 ל-65 יכולה להשפיע על התפתחות שינויים פתולוגיים הקשורים לאלצהיימר.
"השתמשנו בשאלוני פעילות גופנית כדי להעריך שינויים בפעילות לאורך תקופה של ארבע שנים ובבדיקות דימות מוחי כדי לנתח את ההשפעות של פעילות גופנית על מבנה ותפקוד המוח", הסבירה החוקרת מוג'ה אקינצ'י.
המשתתפים סווגו לשלוש קבוצות על פי רמות הפעילות הגופנית שלהם: אלו שמבצעים פעילות גופנית בהתאם להמלצות ארגון הבריאות העולמי, אלו שמבצעים פעילות גופנית אך לא לפי ההמלצות, וכאלו שאינם מבצעים פעילות גופנית. ארגון הבריאות העולמי ממליץ שאנשים יעסקו ב-150 עד 300 דקות של פעילות גופנית מתונה או 75 עד 150 דקות של פעילות גופנית נמרצת בשבוע.
התוצאות חשפו כי אלה שהגבירו את רמת הפעילות הגופנית שלהם לאורך זמן הראו פחות הצטברות של חלבון בטא-עמילואיד במוח. "היתרונות של פעילות גופנית נראים תלויי מינון: ככל שיש יותר פעילות גופנית, כך יש פחות הצטברות של בטא-עמילואיד", ציינה אקינצ'י.
בנוסף, גם משתתפים שעסקו בפעילות גופנית מינימלית הראו תפקוד מוחי משומר יותר מאלה שלא עשו כל פעילות. "אפילו אלה שעשו פחות פעילות גופנית מהמומלץ הראו עובי קורטיקלי גדול יותר מאנשים לא פעילים, מה שמרמז שלכל כמות של פעילות גופנית, לא משנה כמה מינימלית, יש לה יתרונות בריאותיים", היא הוסיפה.
כשהחלבון בטא-עמילואיד מצטבר במוח הוא יכול לשבש חיבורים עצביים. הצטברות החלבון מוכרת כאירוע מוקדם במחלת אלצהיימר. המחקר מצא שפעילות גופנית מוגברת לא רק הפחיתה את הצטברות החלבון אלא גם הייתה קשורה לעובי קורטיקלי גדול יותר באזורי מוח המושפעים מאלצהיימר, כמו הקורטקס הטמפורלי המדיאלי, שהוא קריטי לזיכרון.
"ההידקקות של האזור הטמפורלי המדיאלי היא סימן מוקדם של ניוון עצבי", ציינו החוקרים. הממצאים הציעו שהגברת פעילות גופנית במהלך גיל העמידה עשויה להשפיע ישירות על הביולוגיה המוחית הקשורה לאלצהיימר לפני הופעת התסמינים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו